נווה (עיר בסוריה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 33:
לאורך [[תקופת המשנה]] וה[[תקופת התלמוד|תלמוד]] היוותה העיר יישוב יהודי גדול, אשר אב הכנסייה [[אוסביוס]] תיארו בספרו ה[[אונומסטיקון]] מן המאה הרביעית לספירה כ"עיר גדולה של יהודים"{{הערה|[[אונומסטיקון]], 136, 1.}}.
חכמי העיר, שנמנו על [[אמוראים|אמוראי ארץ ישראל]], נודעו ב[[תלמוד]] בכינוי '''רבנן דנוה'''{{הערה|[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] פ"ג ה"ה.}}, ומהם נמנים רבי [[תנחומא בר אבא]], מחבר [[מדרש תנחומא]], ורבי שילא דנוה, אשר מסר הלכות בשם [[ריש לקיש]]{{הערה|[[קהלת רבה]] יב, ט, כצ"ל.}} ואשר רבני [[קיסריה]] מסרו בשמו{{הערה|{{ירושלמי|שבת|ב|ה}}.}}. ב[[מדרש]] [[איכה רבה]] נזכרת עיירה נכרית בשם "חלמיש" ששכנה בסמוך לנווה, ואשר תושביה התנכלו ליהודי נווה{{הערה|[[איכה רבה]], א י"ז, א ס', וראו אנצ' [[ישעיהו פרס|פרס]], בערך "חלמיש".}}.
העיר נזכרת ב[[תוספתא]]{{הערה|{{ויקיטקסט|תוספתא/שביעית/ד#הלכה ה|תוספתא, שביעית, פ"ד, ה"ה.}} }} וב[[התלמוד הירושלמי|תלמוד הירושלמי]]{{הערה|{{ירושלמי|דמאי|ה|א}}.}}, וכן ב[[פסיפס]] [[כתובת רחוב]], במסגרת [[ברייתא]] המפרטת שמות של עיירות יהודיות ב'''תחום נווה''' לעניין [[מצוות התלויות בארץ]], ובהן [[גשמי]] (כיום העיירה ג'אסם) ו[[זיזיון]] (כיום הכפר זיזון). בתחילה היו העיירות "מותרות", כלומר פטורות מ[[שמיטה]] ו[[מעשרות]], אך בהמשך "נאסרו", כלומר חויבו בקיום המצוות התלויות בארץ, בשל ריבוי האוכלוסייה היהודית באזור.
| |||