הקורפוס ה-42 (ורמאכט) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אבידות ⭠ אבדות (באמצעות WP:JWB) |
|||
שורה 32:
עם מתקפת החורף של [[גאורגי ז'וקוב|ז'וקוב]] ומתקפות נוספות של הרוסים בקשו מפקדים גרמנים רשות לסגת. היטלר הוציא לפיכך ב-[[26 בדצמבר]] [[1941]] את "פקודת העמידה במקום" ובה אסר על כל נסיגה. "החיילים יילחמו עד האחרון שבהם וייצרו כיסי התנגדות עד שה[[לופטוואפה]] יצניח להם אספקה וכוחות נוספים יפרצו את הכיתור. העובר על פקודה זו יהיה צפוי לעונש מוות".
פון שפונק לא הצליח ליצור קשר עם מפקדו של פון מנשטיין שהיה עסוק במתקפה על סבסטופול. הוא חש שחלון ההזדמנויות שלו הולך ונסגר והוא ו-10,000 חייליו ייפלו בשבי וגורלם ייחרץ. הוא החליט על נסיגת הדיוויזיה ה-46. הם השאירו את הציוד הכבד כולל תותחים ונסוגו ברגל בקור של C°{{כ}} 30- כעבור 46 שעות, ב-[[1 בינואר]] [[1942]] הם חברו לשאר הכוחות ויצרו קו הגנה שהדף שתי התקפות סובייטיות. בעקבות הנסיגה הודח פון שפונק, ו[[פרנץ מאטנקלוט]] מונה למפקד הקורפוס. ב-[[24 באוגוסט]] [[1942]] הועבר הקורפוס לעתודת [[קבוצת ארמיות A]], וב-[[21 באפריל]] [[1943]] הועברה תחת פיקוד [[פלגת הארמייה קמפף]], ולחמה עימה ב[[קרב חרקוב השלישי]] וב[[קרב קורסק]]. ב-[[1 באוגוסט]] הפכה פלגת הארמייה ל[[הארמייה השמינית (ורמאכט)|הארמייה השמינית]], וב-[[29 בספטמבר]] [[1943]] הועבר הקורפוס תחת פיקוד [[ארמיית הפאנצר הרביעית]]. הקורפוס ספג
הקורפוס הוקם מחדש על בסיס מפקדת הקורפוס ששרדה, והועמד תחת פיקוד [[ארמיית הפאנצר הרביעית]]. ב-[[14 ביוני]] [[1944]] מונה [[הרמן רקנאגל]] למפקד הקורפוס, וב-[[23 בינואר]] [[1945]] מונה [[ארתור פינגר]] למפקד הקורפוס. הקורפוס לחם במהלך [[מבצע ויסלה-אודר]], והושמד כליל ב-[[23 בפברואר]].
| |||