כלבת – הבדלי גרסאות

בעת העתיקה, המליצו הרופאים לאכול חלקים מכבדו של הכלב הנגוע (וחלקם המליצו לאחר צלייה){{הערה|יש שראו בתרופה זו סוג של אנטיטוקסין ([[אהרן מאיר מזי"א]], מדרש הרפואה הערות חלק ב' פרק י"א. וראו עוד ד"ר [[מרדכי הלפרין]] אסיא ע"ה-ע"ו עמוד 713 הערה 10.)}} וכך עד היום בין שבטים פרימיטיבים דוגמת [[האוסה (קבוצה אתנית)|האוסה]]{{הערה|[[יצחק יוליוס פרויס]], הרפואה במקרא ובתלמוד, עמוד 292.}}, במשנה מובאת אף דעתו של [[מתיא בן חרש]], שהכיר רפואה זו{{הערה|פרופ׳ [[שמואל קוטק]] שיער שר׳ מתיא בן חרש, שהתגורר ברומי, הושפע מהרפואה המקובלת שם, למשל מהרופאים [[פדניוס דיוסקורידס]] ופלינוס}} וסבור שהיא תרופה בדוקה לכלבת.{{הערה|{{משנה|יומא|ח|ו}}}} לעומתו חכמים אחרים במשנה פקפקו ביעילותה של תרופה זו. כך גם בירושלמי{{הערה|ברכות יב,ב}} נכתב שמעולם לא נרפא אדם מנשיכת כלב שוטה.