הארי סטאק סאליבן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תאורית->תאוריית - תיקון תקלדה בקליק |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
==ביוגרפיה==
סאליבן נולד ב[[נורוויץ']] שב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], להורים [[קתולים]] מהגרים מ[[אירלנד]]. אמו נהגה בגוננות-יתר כלפיו בשל [[חרדה|חרדתה]] לשלומו. הוא גדל באווירה עוינת לקתולים והיה מבודד חברתית, ונראה שלדבר הייתה השפעה עליו בעבודתו בחייו הבוגרים.
כבר בגיל 16 החל סאליבן ללמוד [[פיזיקה]] ב[[אוניברסיטת קורנל]] בניו יורק. התמורה החדה באורח החיים הובילה אותו להתקף פסיכוטי, והוא הפסיק את לימודיו ואף אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. כעבור שנתיים חזר ללימודיו וסיים לימודי [[רפואה]] ב-[[1917]] בקולג' ב[[שיקגו]]. תחילה עבד כ[[רופא]] ב[[צבא ארצות הברית]], ובהמשך עבר ל[[פסיכיאטריה]]. הוא ניסה לטפל בחולים [[סכיזופרניה|סכיזופרניים]] ששהו בבית החולים הפסיכיאטרי
בשנים [[1923]]-[[1930]] עסק במחקר קליני בבית החולים "שפרד פרת" ב[[בולטימור]], הושפע מהתאוריות של הפסיכיאטר [[אדולף מאייר]] על חשיבות גורמים [[פסיכולוגיה|פסיכולוגיים]] ו[[סוציולוגיה|סוציולוגיים]] בחקר מחלות הנפש. מ-[[1930]] עסק סאליבן בטיפול,
בין [[1936]] ל-[[1947]] עמד בראש בית הספר לפסיכיאטריה בוושינגטון,
סאליבן מת ב-1949 כששהה בכנס [[אונסקו]] ב[[פריז]]. ספריו החשובים, שכללו אסופה של רשימותיו והרצאותיו, פורסמו לאחר מותו: "The Interpersonal Theory of Psychiatry"{{כ}} (1953), "The Psychiatric Interview"{{כ}} (1954), "Conceptions of Modern Psychiatry"{{כ}} (1947 / 1966), ו-"Schizophrenia as a Human Process"{{כ}} (1962).
==דרכו בפסיכולוגיה==
סאליבן פיתח תאוריית אישיות משלו על בסיס ניסיונו האישי עם [[פסיכואנליזה]]. הוא שם דגש עיקרי על [[יחסים בין-אישיים]], באומרו כי "לא ניתן לעולם לבודד אישיות מהמורכבות של יחסים בינאישיים שבהם אדם חי ובהם
לדעתו, ועל רקע ניסיונו בטיפול בחולי סכיזופרניה, מקור ההפרעות הנפשיות של האדם הוא ניסיונו להתמודד עם יחסים קשים ומעוררי חרדה.
שורה 19:
סאליבן הכניס משמעות חדשה למושג הפסיכואנליטי הנפוץ [[חרדה]]. לשיטתו, חרדה היא מדבקת. חרדה של מטפל תדבוק בתינוק, וככלל, חרדה תתפתח בעקבות חרדתו של הזולת שאיתו נמצאים ב[[קשר אינטימי]]. הצורך להפחית חרדה מחייב הימנעות מאינטימיות, אולם אל מולו בא הרצון להימנע מבדידות, ושני דחפים אלו מצויים בעימות.
ההתמודדות עם החרדה דורשת גם הגדרת זהות. מתפתח "עצמי"
במקביל גם בתפיסת הזולת קיימים "אחר טוב" ו"אחר רע".
בתורתו על התפתחות הילד מבדיל סאליבן בין שלב הכרת העולם דרך תחושות - '''שלב פרוטוטקסי''' (prototaxic), שלב הכרת העולם דרך מילים, אך ללא יכולת המשגה וללא מציאת קשרים לוגיים - '''שלב פאראטקסי''' (parataxic), שלב הבגרות ביכולת ההמשגה - '''שלב סינטקסי''' - (syntaxic).
שורה 27:
מהתאוריה של סאליבן נובעת שיטת טיפול אקטיבית יחסית לתקופתו, שבה המטפל מנסה ליצור קשר בין אישי מפחית חרדה עם מטופלו.
סאליבן ותאורטיקנים-פסיכואנליטיקאים אחרים שמים דגש מיוחד על תפקיד האגו. הם מאמינים שהאגו נוכח בלידה, שהוא מתפתח באופן עצמאי
==תאוריית ההתפתחות של סאליבן==
תאוריית ההתבגרות של סאליבן היא תאוריית שלבים הדומה במקצת לזו של [[אריק אריקסון]].
כמו [[זיגמונד פרויד|פרויד]], סאליבן האמין שהתנסויות מוקדמות בילדות
הוא זיהה בהתפתחות האדם שבע תקופות,
* '''ינקות''' - מהלידה עד תחילת רכישת שפה. הפה - אמצעי לתקשורת וקליטה פיזית ורגשית. האם מהווה דמות מרכזית.
* '''ילדות''' - 18 חודשים עד גיל 5. עד תחילת המשחק בחברת ילדים אחרים. חשיבה פרטקסית.
* '''נעורים''' - בי"ס יסודי, גילאי 6-8. החברים למשחק הם בני אותו
* '''קדם התבגרות''' -גיל 9 עד 12, עד הופעת נטייה ועניין בבני המין השני. התנסות בעיקר בעלת אופי סינטקסי. חברויות אינטימיות.
* '''התבגרות מוקדמת''' - גיל 13 עד 18, עד למיקוד הברור של העניין בבני המין השני. התעוררות המיניות, הרגש והתשוקה.
* '''התבגרות מאוחרת''' - גיל 18 פלוס, עד פיתוח יחסים בינאישיים בוגרים. ביסוס של הזהות המקצועית. במצב השלילי אדם בוחר בבידוד ובהתרחקות.
* '''בגרות''' - סיום גיבוש האישיות. השגת יכולת האהבה. השגת יכולת אהבה
לפי סאליבן, למרות שאדם יכול לעבור שלב התפתחות בדרך מסוימת בגלל גורמים ביולוגים כלשהם, ההשפעה העיקרית היא סוג ההתנסויות שהאדם חווה באותו גיל. כלומר, ניתן לומר כי יש הבדל משמעותי בין השקפתו של סאליבן לזו של פרויד בנוגע להתפתחות.
| |||