המרד הגדול – הבדלי גרסאות

המלך אגריפס השני שלח מממלכתו שבצפון כוח של [[חיל פרשים|פרשים]] שמנה 3,000 איש ובא לירושלים בחודש [[אב]] שנת [[ג'תתכ"ו]] ([[66]]) כדי לדכא את המרד. תגבורת זו עודדה את אנשי השררה, הכוהנים הגדולים ומתנגדי המרד. כל אלו האחרונים התבצרו בעיר העליונה וב[[מצודת אנטוניה]], מקום שבו היה מצוי עדיין חיל משמר רומי, בעוד המורדים משתלטים על [[העיר התחתונה]] ו[[הר הבית]]. שני המחנות לחמו זה בזה באמצעות המטרת אבנים וחִצים, החל מערב [[ט' באב]], במשך שבעה ימים. ביום השמיני, שהיה יום [[ט"ו באב]] - [[ט"ו באב (מועד)#פסקו לכרות עצים למערכה|יום חג [[קרבן- העצים]], ניצלו הסיקריים את יום-החג והצליחו לפלוש אל העיר העליונה. חיילי אגריפס ועִמהם בני [[המעמד העליון]], נמלטו אל ארמון הורדוס והתבצרו בו. במהלך ההשתלטות על העיר העליונה, הציתו הסיקריים מבני ערך, ביניהם את הארכיון של העיר. מעשה זה היה עשוי לעודד את המון דלת העם להתקומם נגד העשירים שהיו יד אחת עם אגריפס, שכן בארכיון שעלה באש היו מונחים גם [[שטר חוב|שטרי החוב]] הרבים שלהם. יש הרואים במהלך זה צעד בעל אופי סוציאלי של המרד - מאבק בין העניים לעשירים, ויש המגדירים זאת כצעד טקטי מחושב. כמו כן הוצתו גם ארמונות אגריפס וברניקי, במחאה על תמיכתם ברומאים ועל הסיוע שהגישו למחנה המתונים. אף ביתו של הכהן הגדול הוצת (הכהונה הגדולה השתייכה למחנה המתונים). ביום שלמחרת (ט"ז באב) הסתערו המורדים אף על מצודת אנטוניה, שכעבור יומיים הייתה תחת ידיהם. חיל המצב הרומי שהיה במקום – נטבח, והמבצר הועלה באש.