המעמד היצירתי – הבדלי גרסאות

'''המעמד היצירתי''' (ב[[אנגלית]]: '''Creative class''') הוא מונח המתייחסשבמקורו מתייחס ל[[מעמד חברתי]] המניע את ההתפתחות הכלכלית של [[עיר|ערים]] פוסט-תעשייתיות בארצות הברית ומשמש ככלי לפיתוח עירוני וכלכלי מואץ באמצעות משיכת תושבים בעלי מאפיינים יצירתיים בערים רבות בעולם.

פלורידה מתייחס בכתביו גם לתאוריית ה[[הון אנושי|הון האנושי]], תאוריה כלכלית שבמסגרתה מבוססת הטענה שאנשים יצירתיים הם הכוח המניע בצמיחה כלכלית אזורית, ושצמיחה כלכלית תתחולל במקומות שבהם יש ריכוז של משכילים. במחקרו פלורידה מרחיב את המבט ובוחן מדוע אנשים יצירתיים מתרכזים במקומות מסוימים. התאוריה שלו גורסת שאנשים יצירתיים הם הכוח הכלכלי המניע, ואנשים אלו מעדיפים מקומות שהם חדשניים, מגוונים וסבלנייםוסובלניים. התאוריה שלו נבדלת מתאוריית ה"הון האנושי" בשני תחומים: ראשית הוא מזהה סוג מסוים של הון אנושי – אנשים יצירתיים, כמפתח לצמיחה כלכלית. שנית, התאוריה שלו מזהה ומדגישה אלמנטים שמעצבים את האזורים המועדפים על ידי האנשים היצירתיים.

ההון האנושי עליושעליו כותב ריצ׳רד פלורידה הוא המעמד היצירתי. בלב המעמד היצירתי הוא מתאר מדענים ומהנדסים, פרופסורים באוניברסיטאות, משוררים וסופרים, אמנים, בדרנים, שחקנים מעצבים ואדריכלים. יחד איתם נמצאים גם מנהיגים מחשבתיים של התקופה – עיתונאים, עורכים, דמויות ציבוריות, אנליסטים והוגי דעות נוספים. המקצועות הללו, שנמצאים בלב המעמד היצירתי, מייצרים דפוסים חדשים שיכולים להפוך לרווחים בציבור הרחב, כמו עיצוב של מוצרים או המצאה של תאוריות ואסטרטגיות שניתן להשתמש בהם במקרים רבים.

בסדרה של מחקרים איכותניים וכמותייםוכמותניים (מבוססי נתונים סטטיסטיים) מצא פלורידה שאינדיבידואלים משכילים נמשכו למקומות שהיו חדשניים ומגוונים. כדי להבין את התופעה המרחבית של המעמד היצירתי וההשפעה שלו על צמיחה כלכלית הוא הגדיר שלושה אלמנטי מפתח הכרחיים למשיכה והתבססות של המעמד היצירתי בערים: טכנולוגיה, כשרון וסובלנות. בטכנולוגיהב״טכנולוגיה״ הכוונה לריכוז של חדשנות והיי טק באזור; כשרון״כשרון מתייחסמתייחס״ לריכוז עירוני של בעלי תואר ראשון ומעלה; סובלנות״סובלנות״ הוגדרה כפתיחות וגיוון ברמה העירונית. השילוב של שלושת אלמנטים אלו הכרחי והם אינם יעילים לבדם. על מנת למשוך אנשים יצירתיים, לחולל חדשנות ולייצר צמיחה כלכלית בעיר, לטענת פלורידה, יש צורך בשלושתם.

=== תאוריה גזענית ומדירהמדירה ===

אל ביקורות אלה מצטרף זרם ביקורתי שטוען כי התאוריה היאמובילה גזעניתלהדרה וסגרגציה. אף על פי שפלורידה קידם את המסרים תחת מעטה של חשיבהבכוונה פרוגרסיבית, הרואה בקליטת מהגרים וברב תרבותיות כחלק מהמתכון לעיר יצירתית מוצלחת, ישנם חוקרים הטוענים כי מדובר באמירה מן הפה אל החוץ כיוון שמימוש רעיונות "העיר היצירתית" מביאים הלכה למעשה לתהליך של סגרגרציה מואצת. תהליך זה מתרחש כיון שהעיר היצירתית מפלחת את שכבות האוכלוסייה לסוגי יצירתיות שונים–היזמים בהם יש זיק של גאונות, הטכנולוגיים אותם העיר צריכה עבור שגשוג כלכלי, האמנים הרעבים והשורדים ו"הבוהמה הגבוהה", שאותם צריך למשוך כיוון שהם ייצרו עיר טרנדית ויגרמו למעמדות הגבוהים יותר להגיע. בנוסף, הרעיונות הללו מקדמים נתיבי קריירה וכלכלה עירונית, אשר משמרים ומחזקים את תקרת הזכוכית שמיעוטים ונשים לא מצליחים לבקע. השחקן הראשי שמוצג בחזית התאוריה הוא דמות נורמטיבית, גברית על פי רוב ושיש לה אפשרות למוביליות חברתית. מתנגדים נוספים לרעיון העיר היצירתית טוענים כי העיר היצירתית של פלורידה מייצרת עיר המושתת על רב תרבותיות וחיבוק של הקהילה הלה"טבית, רק כדי למשוך אוכלוסייה של פריוויבלגיםפריווילגיים, לבנים, הטרוסקסואלים וע"פ רב גברים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Parker, B|שם=Beyond the class act: Gender and race in the ‘creative city’ discourse|כתב עת=Gender in an Urban World (Research in Urban Sociology, Vol. 9)|שנת הוצאה=2008}}</ref>

עוד היבט ביקורתי מוצג במאמר "The Real Creative Class", שמאתגר את עצם המינוח של מיהו "המעמד היצירתי" בעיר. המאמר מעלה את הטענה כי המעמד היצירתי האמיתי מורכב מאנשים קשי יום, הנדרשים לשרוד ולהתקיים בדרכים יצירתיות. בערים הגדולות, בהם הכלכלה ה[[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] שולטת, ישנם אי שוויון וסגרגרציהוסגרגציה, והתאוריה של "המעמד היצירתי" מתבררת כדמיונית נוכח המציאות הועלה מן השטח.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Wilson, David & Keil, Roger|שם=The real creative class|כתב עת=Social & Cultural Geography|שנת הוצאה=2008|קישור=https://www.researchgate.net/publication/249005928_The_real_creative_class}}</ref>