ויקיפדיה

שיהאב – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 68:
{{ערך מורחב|שיהאב-1}}
שיהאב-1 הוא טיל בליסטי לטווח בינוני, הראשון מסדרת טילי השיהאב האיראניים והטיל הראשון במסגרת תכנית הטילים האיראנית.{{הערה|שם=שיהאבמאגר|[https://fas.org/nuke/guide/iran/missile/shahab-1.htm שיהאב 1], באתר FAS (פדרציית המדענים האמריקאית)}} הטיל יודע לשאת ראש קרב גדול של כ-1,000 ק"ג חומר נפץ או ראש קרב [[נשק בלתי קונבנציונלי|בלתי קונבנציונלי]].{{הערה|שם=מיסלתרת|[https://missilethreat.csis.org/missile/shahab-1/ שיהאב 1], באתר פרויקט Missle Threat, המרכז למחקר בינלאומי ואסטרטגי, 28 בספטמבר 2017}}
השיהאב-1 הוא גרסה של ה[[סקאד|סקאד-B]] שעל פי הערכות מודיעיניות הגיע לאיראן דרך רכש שבוצע מ[[לוב]], [[סוריה]] ו[[קוריאה הצפונית]] במהלך שנות ה-80. מאז בוצע בו שימוש מבצעי במסגרת מלחמת איראן עיראק.{{הערה|שם=שיהאבמאגר}}{{הערה|Kugbanggwa Kisul, Sept. 1989, No.127, FBIS-EAS 29 Nov. 1988}}
 
השיהאב-1 מופעל על ידי [[משמרות המהפכה]] באיראן ועל ידי [[חיזבאללה]] בלבנון ובסוריה.
=== פיתוח ===
הטיל הוא גרסה של ה[[סקאד|סקאד-B]]. ההערכה היא כי איראן רכשה 4 משגרי [[סקאד B]] וכ-54 טילים מ[[לוב]] ו[[סוריה]] בין השנים 1985-6 במטרה להשתמש בטילים כנגד [[עיראק]] בהפצצת בירתה, [[בגדד]], שנמצאת 130 ק״מ מגבול איראן. השימושים הראשונים בטיל היו במהלך חודש מרץ 1985. בשנה זו נורו כ-14 טילי סקאד לעבר יישובים וערים בעיראק. כ-100 טילים נוספים נרכשו מ[[קוריאה הצפונית]] (בה מכונה [[הוואסונג 5]]) עד שנת 1988. הערכת דוחות המודיעין היא כי במסגרת עסקה זו הוקם מפעל לייצור טילים מסוג סקאד B הנקראים ״שיהאב 1״ באיראן, שהגיעה לכדי יכולת ייצור עצמאית של הטיל בין השנים 1988-1994 בארבעה מתקני ייצור שונים.{{הערה|שם=שיהאבמאגר}}{{הערה|Kugbanggwa Kisul, Sept. 1989, No.127, FBIS-EAS 29 Nov. 1988}}
 
=== שימוש מבצעי ===
[[קובץ: War of the Cities map.png|200px|ממוזער|מפת ״מלחמת הערים״ מ[[מלחמת איראן עיראק]], המלחמה בה בוצע השימוש המירבי בטילי שיהאב-1. באדום מסומנים אתרים שהותקפו באמצעות טילי שיהאב וסקאד]]
איראן ביצעה שימוש מבצעי בטילי הסקאד B שרכשה בשנות ה-80 במסגרת [[מלחמת איראן עיראק]] כנגד ערים ויישובים בעיראק. מהשיגורים הראשונים במרץ 1985 ועד 1988 שיגרה כ-100 טילים, ביניהם טילי ה[[הוואסונג 5]] הקוריאנים עליהם מבוסס השיהאב 1. במהלך שנות ה-90 בוצע שימוש נרחב בטילי השיהאב 1 כנגד מחנות של ארגון ה[[מוג'אהדין ח'לק]] בעיראק. ב-18 באפריל 2001 שוגרו על מחנות הארגון בין 30 ל-60 טילים במטח שערך כשלוש שעות.{{הערה|שם=מיסלתרת}}{{הערה|שם=הערכתנו|יפתח שפיר, [https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/systemfiles/(FILE)1193644250.pdf הטילים האסטרטגיים של איראן], [[המכון למחקרי ביטחון לאומי]]}}
 
כיום, על פי הערכות מודיעין, קיימים כ-200 טילי שיהאב 1 בשימוש מבצעי באיראן.{{הערה|שם=מיסלתרת}} במסגרת תרגיל צבאי שערכה ב-2011, הוכח כי לאיראן יש יכולת שיגור של מספר טילי שיהאב 1 במטח וכי קיימים משגרים ניידים כמו גם משגרים נייחים תת-קרקעיים.{{הערה|שם=תרגיל|{{ynet|דודי כהן|התרגיל הגדול: איראן שיגרה 14 טילי קרקע-קרקע|4088153|28 ביוני 2011}}}}
 
במהלך 2014 נחשף מ[[תצלום לווין]] כי [[חיזבאללה]] הקים בסיס בעיר הסורית [[קוסייר (סוריה)|קוסייר]] ובו מתקנים שנטען כי מאוחסנים בהם טילי שיהאב 1 שנמסרו לארגון מידי [[משמרות המהפכה]] באיראן.{{הערה|שם=לווין|{{ynet|רועי קייס וליעד אוסמו|מנהרות וטילים: נחשף בסיס חיזבאללה מחוץ ללבנון|4788725|8 באפריל 2014}}}}
 
== שיהאב-2 ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שיהאב"