מאיר דיזנגוף – הבדלי גרסאות

ב-[[1904]] ייסד עם חברו [[זאב גלוסקין]] את [[גאולה (חברה)|חברת "גאולה"]] ל[[גאולת קרקעות|רכישת קרקעות]] בארץ. בשנת [[1905]], בגיל 44, [[העלייה השנייה|עלה]] בשנית ל[[ארץלארץ ישראל]], והתגורר ב[[יפו]]. במקביל עסק ב[[ייבוא]] מכונות, והקים חברה לשרות עגלות מכניות במקום ה"[[דיליז'נס]]" הנמשך על ידי [[סוס]]ים, לצורך הובלת נוסעים ל[[ירושלים]] ולמושבות. בכל עגלה היו 12 מושבים, והמנוע היה מונע באמצעות [[נפט]]. כמו כן, הקים עם שותפים [[מ. דיזנגוף ושות'|חברת ספנות]] שנקראה על שמו.

זמן מה לאחר התארגנות התושבים, בראשות [[עקיבא אריה ויס]] להקמת עיר עברית חדשה, הצטרף דיזנגוף להקמת "[[אחוזת בית]]". ב-[[1911]], חמש שנים לאחר יסוד האגודה, ושנתיים לאחר הקמת השכונה "אחוזת בית" (שכעבור שנה שונה שמה ל"תל אביב") ולאחר שנשלמה הקמת גרעין העיר, נבחר דיזנגוף לראש הוועד, ובתפקיד זה שימש עד לשנת [[1922]]. בתקופה זו קיבלה [[תל אביב]] מעמד עצמאי בנפרד מ[[יפו]]מיפו, ודיזנגוף נבחר לתפקיד ראש העירייה, בתפקיד זה כיהן עד ליום מותו ב-[[1936]], למעט הפסקה של שלוש שנים בין [[1925]]–[[1928]]. בתקופתו הגשימה תל אביב את יעודה וצמחה לעיר שמנתה 150,000 תושבים.

בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] [[גירוש תל אביב|גורשו]] והוגלו מן הארץ רבים מראשי היישוב, ודיזנגוף התמנה לתפקיד מקשר בין היישוב הגולה לבין השלטונות ה[[טורקיההאימפריה העות'מאנית|טורקייםעות'מאנים]]. בתפקיד זה טיפל בהגשת עזרה לגולי תל אביב במושבות העבריות, וקיבל את הכינוי "ריש גלותא". בעקבות פרסום רחב תפוצה על מצבם הקשה של הגולים, שדאג לו באמצעות ה[[עיתונות]], הצליח להגיע להסכמה עם השלטונות על אספקת מזון מסודר לגולים. חלק גדול ממגורשי תל אביב ודיזנגוף בתוכם, ישבו בחיפה. בספטמבר [[1918]], עם השלמת [[כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה|כיבוש חיפה]] על ידי הבריטים, דיזנגוף קיבל דיזנגוף את פני הגנרל שפיקד על הכוחות. הגנרל צירף אותו למכוניתו וביחד נסעו אל תל אביב.{{הערה|[https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=33302 הקלטת תוכנית "אוצרות ארכיון קול ישראל"] מיום 17 במאי 2018. שידור של קטעים מתוך התוכנית "זכרונות ארץ ישראל", בעריכת זאב ענר, אשר שודרה בשנות ה-60 בקול ישראל. בין 24:10-29:15 בהקלטה מדבר יהודה נדיבי (פרנקל), המזכיר הראשון של עיריית תל אביב}} תוך זמן קצר שבו תושבי תל אביב לעיר, חודשה פעילות ועד השכונה, ודיזנגוף נבחר מחדש לעמוד בראשו.

בשנת [[1921]] הצליח דיזנגוף לשכנע את [[הנציב העליון]] להעניק לתל אביב מעמד מוניציפלי נפרד מיפו, (כעבור 13 שנה בשנת [[1934]] הוכרזה תל אביב כעיר). דיזנגוף פעל להקמת [[משטרה]] עירונית ו[[בית משפט|בתי משפט]] עירוניים. בשנת 1925 הזמין את [[תכנון עירוני|מתכנן הערים]] ה[[סקוטי]], [[פטריק גדס]], להכין [[תוכנית גדס|תוכנית אב]] לתל אביב, שהתייחסה ברובה לשטחים שטרם נבנו באותה העת.

בדצמבר [[1925]] התפטר דיזנגוף מתפקיד ראש העיר, לאחר שמועצת העירייה סירבה לאשר תשלומי הורים בבתי הספר העירוניים. הוא הוחלף על ידי [[דוד בלוך-בלומנפלד]], ששימש בתחילה כממלא מקום ולאחר הבחירות שנערכו בסוף [[1926]] נבחר כראש העירייה.

בסוף [[1926]] מונה דיזנגוף כראש המחלקה למסחר ותעשייה ב[[ההנהלה הציונית|הנהלה הציונית]]. אלה היו ימי המשבר הכלכלי העמוק שלאחר [[העלייה הרביעית]] ולא היה אפשר להוציא לפועל את תוכניותיו לתיעוש ופיתוח. בקיץ [[1927]] בקונגרס הציוני ה-15 נבחרה הנהלה חדשה ודיזנגוף לא נמנה עמה.

במאי [[1927]] נערכו בחירות לעיריית יפו. לפי חוקת [[המנדט הבריטי]] נמנו כבעלי זכות בחירה גם יהודים שהתגוררו ביפו או שהיו להם עסקים שם. לדיזנגוף היה עסק של יצוא ויבוא והוא הציג את מועמדותו למועצת העיר. הוא נבחר לסגן ראש העיר וכחבר הוועדה לתוכנית העיר. בראשית [[1928]] כשראש עיריית יפו הערבי יצא לחופשה ממושכת מונה דיזנגוף כממלא מקום ראש עיריית יפו.

בדצמבר [[1928]] נערכו בחירות למועצת העיר תל אביב ודיזנגוף נבחר שוב לעמור בראש מועצת העיר.

כראש עיר שאהב את עירו וטיפח אותה, הוא התערב נמרצות בפיתוח העיר, עודד בנייה מואצת, והגיע להסכמים עם שכונות סמוכות לסיפוחן לתל אביב. מדי יום היה עובר ברחובות העיר כשהוא רכוב על סוסתו, לבדוק שהכל מתנהל כשורה. הוא גם הקפיד לעודד שמחת חיים בעיר, ונהג לרכוב על סוסתו בראש ה[[עדלאידע]] בכל חג [[פורים]]. דיזנגוף הצליח לשכנע אישי רוח כדוגמת [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]] ו[[אחד העם]] להתיישב בעיר, וכך תרם לדימויה כמרכז תרבותי.

דיזנגוף שימש בתפקידי נשיא כבוד באגודות רבות בתל אביב. החשובה שבהם היא אגודת "[[יריד המזרח]]", אותה ייסד בשנת [[1932]]. בתחילה הוקם היריד בדרום העיר, ולאחר הצלחה זו הקימו מבנים קבועים שישמשו את היריד בצפון העיר. בשנת [[1934]] הוחלט על יריד בינלאומי גדול, ושני כעבור שנתיים. דיזנגוף היה בין מייסדי [[בנק אשראי]], נשא בתואר יושב ראש כבוד ופעילות הבנק התנהלה במשך תקופה מביתו הפרטי. אחד מעיסוקיו החשובים והמכובדים היה כהונתו כ[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] [[בלגיה]], בתפקיד זה אירח בתל אביב ב-[[1933]] את [[אלברט הראשון, מלך הבלגים]] וקרא על שמו את [[כיכר המלך אלברט]].

בשנת [[1936]], עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]], סגרו הערבים את [[נמל יפו]] מתוך כוונה לשתק את התפתחות [[היישוב היהודי]] בארץ. דיזנגוף קיבל רשות לפתיחת נמל בעיר תל אביב, ולפני מותו הספיק לחנוך את המזח הראשון ב[[נמל תל אביב]].

דיזנגוף נפטר בסתיו [[תרצ"ז]] [[1936]]. עוד בחייו נחשב כ"אבי העיר" (אם כי יש הטוענים שהוא טיפח במכוון דימוי זה, בין השאר על חשבונו של יוזם רעיון הקמת העיר, [[עקיבא אריה ויס]]). דיזנגוף פעל ליצירת הדימוי של תל אביב כ"עיר העברית הראשונה" בין השאר על ידי טיפוח השפה ה[[עברית]], וחיוב כתיבת שלטים של בתי מסחר בעברית. דיזנגוף טיפח קשרים קרובים עם השלטונות (גם העות'מאנים וגם עם שלטונות [[המנדט הבריטי|המנדט]]), וגם עם ראשי עיריית יפו. הודות לקשרים אלה הצליח דיזנגוף לפתח את העיר ולהרחיב את גבולותיה, וגם לקבל סמכויות שמעט מאוד יישובים קיבלו (כמו שיטור ושיפוט עירוני).

דיזנגוף ניסה לעצב את הנצחתו שלו עוד בחייו, כאשר ציווה את ביתו עוד בחייו לרשות [[מוזיאון תל אביב לאמנות]].

בקומת הקרקע ב[[ביתבבית דיזנגוף]] בשדרות רוטשילד 16, הכריז [[דוד בן-גוריון]] על [[הקמת המדינה]] בה' באייר [[תש"ח]] 14 במאי [[1948]]. כיום משמשת הקומה כמוזיאון בשם "היכל העצמאות", בשתי הקומות מעליה שוכן "בית התנ"ך על שם דוד בן-גוריון" - מוזיאון ומכון לחקר ה[[תנ"ך]] אשר מנוהל ב[[התנדבות]] על ידי דני אופיר, ועמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף" בהנהלת [[אלחנן אבידור]]. ב[[פברואר]] [[2010]] אישרה ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] תוכנית לשימור [[אתר מורשת לאומית (ישראל)|אתרי מורשת לאומית]] שכללה את היכל העצמאות.

שכונת [[קריית מאיר]] בתל אביב, שנקראה על שמו, הוקמה בשנת [[1936]]. בית הכנסת "היכל מאיר" ברחוב מאנה 12 קרוי על שמו.