שלומציון המלכה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נשא אותה לפני שנעשה כהן גדול
שורה 40:
על פי [[יוסף בן מתתיהו]], הייתה שלומציון ככל הנראה אשתו של [[אריסטובולוס הראשון]]:
{{ציטוט|תוכן="אחרי מות אריסטובולוס התירה '''שלום(ציון)'''{{הערה|במקור ב[[יוונית]]: '''Σαλώμη'''; ס'''לו'''מֵה או ס'''לו'''מֵי (ב[[מלעיל]]).}} אשתו, הקרויה '''אלכסנדרה''' בפי ההלינים, את אחיו...ושמה למלך את ינאי, הוא אלכסנדרוס"{{הערה|שם=קדמוניות, 13, 320|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק י"ב, פסקה א', סעיף 320.}}.}}
אף על פי שבן מתתיהו אינו כותב זאת במפורש, ניתן לשער{{הערה|ההשערה הועלתה על ידי ההיסטוריון [[היינריך גרץ]], אך יש החולקים עליו.}} כי אלמנתו של אריסטובולוס, שהביאה לשחרורו של [[אלכסנדר ינאי]] מכלאו ולהכתרתו כמלך, היא אותה אשה שנישאה לו. זיהוי שלומציון אלכסנדרה עם אלמנת אריסטובולוס מתבסס על שמן הזהה, על חוק ה[[ייבום]] ועל כך ששלומציון הייתה מבוגרת מינאי ב-13 שנים{{הערה|שם=קדמוניות 13, 404| יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק ט"ו, פסקה ה', סעיף 404: ''"מת, לאחר שמלך עשרים ושבע שנה וחי חמישים ואחת שנה"''.}}. מצד שני, ינאי לא היה רק המלך אלא גם הכהן הגדול, וככזה אסור היה לו לשאת אלמנה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כא|יד}}}}, אפילו אם מדובר בייבום{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|יז|יב}}}}.
 
עוד לפני מותו של אריסטובולוס לא טמנה אשתו את ידה בצלחת. [[אנטיגונוס הראשון]], האח היחיד שאריסטובולוס השאיר חופשי ממאסר (כלא את אימו ואת שלושת אחיו האחרים), חזר לרגל [[חג סוכות]] "בהדר ניצחון" ל[[ירושלים]]. אריסטובולוס, ששכב חולה ב"[[הבירה התלמית|בירה]]"{{הערה|ביוונית: "בַּריס".}}, המצודה הסמוכה להר הבית מצפון (מאוחר יותר "[[מצודת אנטוניה]]"), שמע כי אחיו עלה להתפלל במקדש בלווית אנשי צבא, כשהיו שטענו כי בכוונתו להרוג אותו ולקחת ממנו את המלוכה. אף שלא האמין להאשמות נגד אחיו, הזמין את אנטיגונוס אליו, אולם הודיע לו שיבוא בלי נשק וליתר ביטחון הורה לשומרי ראשו שיהרגו אותו אם יבוא חמוש. בשלב זה התחברה המלכּה עם הקושרים להתנקשות באנטיגונוס והסיתה את שליחי אריסטובולוס לומר לאחיו בשמו, שישמח לראותו עם "כלי הנשק היפים" שהכין לו ב[[הגליל|גליל]]. כשבא אנטיגונוס בתמימותו עם כלי נשקו, נהרג על ידי שומרי ראש המלך.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א', פרק 3, פסקאות א'-ד'.}}