סרווש – הבדלי גרסאות

ב-19 במרץ 1944, כבשו הגרמנים את הונגריה והחלו בביצוע "[[הפתרון הסופי]]". מספר יהודים, תושבי סרווש נעצרו בתחנת הרכבת והובלו למחנה [[מעצר]]. הם הוחזקו במעצר אדמיניסטרטיבי כחמישה שבועות וב–28 לאפריל הוסעו בטרנספורט "ההונגרי" הראשון ל[[אושוויץ]]. ב-29 במרץ 1944, פורסמו ההוראות הממשלתיות הרשמיות הראשונות נגד היהודים, שבהן הוטל על היהודים לענוד את "הכוכב הצהוב" - מגן דוד עשוי אריג צהוב שקוטרו 10 ס"מ. העיתונות הארצית והעיתונות המקומית בסרווש, הפכה לכלי שנאה והסתה נגד היהודים, כמו גינוי התושבים ממוצא [[הגזע הארי]], שהמשיכו לשמור על קשר עם התושבים היהודים. יתרה מכך, נאסרה כניסתם של יהודי סרווש למלון המקומי. הוראה נוספת, הייתה הגשת דוח על בתיהם וחנויותיהם, מאוחר יותר הוחמרה התקנה והם נצטוו לסגור את החנויות. ב-26 באפריל 1944 פורסמה הודעה מטעם הממשלה על העברת היהודים ל[[גטו]]. כשבועיים לאחר מכן, ב-6 במאי 1944, התקיימה ישיבה בלשכה הממונה על מחוז בקש, והוחלט להקים [[גטו]] באחד המחוזות. סיום הישיבה היה בהחלטה, כי יש, לסיים לכלוא את היהודים ב-12 במאי 1944. ב-15 במאי 1944, הועברו יהודי סרווש לגטו. מספר היהודים שהועבר מסרווש היה כ–700 איש. הגטו כלל בתוכו שני בניינים ומספר בתים. הוא היה צפוף מאוד והמשפחות התאגדו יחד. ברוב המשפחות היו חסרים האבות והבנים הבוגרים, הואיל וגויסו ל"פלוגות העבודה". אחד מאנשי הקהילה, שלום כהן, הצליח להתקשר עם בעל אחוזה גוי והציע לו פועלים מהגטו. כך, הצליחו לצאת לעבודה אל מחוץ לחומות הגטו, נשים ונערות, ומעט גברים. הגטו בסרווש היה קיים כחודש, וב-16 ביוני 1944 הועברו תושביו לבית החרושת לסוכר ב[[סולנוק]]. בסולנוק נהגו כלפי היהודים באכזריות רבה, שהביאה לכך, כי רבים מהם החליטו לשים קץ לחייהם. אחת המשפחות - בני זוג יהודי מסרווש, השקו את בתם ב[[רעל]] והתאבדו גם הם על ידי שתיית הרעל. בתם הצליחה לשרוד ולחיות, אולם גורשה ל[[אוסטריה]] עם סביה. בשלב זה, הגיעו התושבים היהודים למסקנה, כי הם לא יישארו בסולנוק, אך גם ידעו לאן יועברו בהמשך. מנהיגי הקהילות קיבלו הוראה להכין רשימות לטרנספורטים. ההוראות היו מבלבלות, ובאופן כללי, דובר על שתי רשימות: רשימה אחת הייתה מיועדת לאנשים בעלי מעמד בקהילה או בעלי עבר צבאי (משפחות המגויסים לפלוגות העבודה נכללו ברשימה זו); הרשימה השנייה, כללה את שאר תושבי הקהילה. המשלוחים אל הלא נודע, התחילו אחרי שבוע שבהם שהו היהודים בסולנוק, ביניהם היה גם חלק ניכר מקהילת יהודי סרווש. כ-2,630 נשים וילדים נדחסו לקרונות בקר, תוך שהם נדחפים על ידי אנשי [[אס אס|SS]]. בליל 25 ביוני 1944, יצאה הרכבת ואחרי יום הגיעה למערב [[אוסטריה]], שם היו מתקני עבודה לגויים. המתקנים הופעלו על ידי אוקראינים, שהתנהגו בגסות והתעללו ביהודים שהגיעו. משלוח נוסף של יהודים, הגיע לאחר מכן מגטו [[דברצן]].

 

 

היהודים שהגיעו לברגן בלזן סבלו מרעב ורבים מהם מתו. בין המתים, היה גם רב הקהילה של סרווש. על אף הדיכוי לא פסקה הפעילות הרוחנית: התפילה במניין, עריכת טקס בר מצווה משותף לכל הבנים. בינתיים התקרבה החזית לאזור ברגן- בלזן והגרמנים החליטו לפנות את המחנה, לרכז את היהודים ולשלוח אותם ל[[מחנה השמדה]]. רכבת הפינוי הראשונה יצאה ב-7 באפריל 1945, אך נעצרה בשל הפצצות [[בעלות הברית]], והשומרים הגרמנים ברחו. לאחר מכן, הגיעו האמריקאים והיהודים ברכבת שהיו על הרכבת הועברו למחנה החלמה ומשם בחודש אוגוסט שנת 1945, חזרו לסרווש. רכבת הפינוי השנייה, שהיה בה מספר רב מיהודי סרווש נפגעה אף היא מההפצצות בעלות הברית, אך הרכבת המשיכה למחנה טרזיינשטש, שם סבלו שלושה שבועות עד השחרור. רכבת נוספת עם יהודי סרווש נשלחה לאושוויץ ואיש מתושבי העיירה לא שרד ממשלוח זה. עד סוף חודש אוגוסט 1945, חזרו רוב היהודים שניצלו לסרווש. שם גילו כי קרוביהם לא שרדו. פליטים רבים מהם החליטו להגר לארץ ישראל, נפתחו באזור מספר מוקדים של [[בני עקיבא]], וכבר במחזור הראשון השתתפו ילדים מסרווש.