משתמש:Itaygur/טיוטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
בערך באותה תקופה החל שמרן לגלות עניין רב יותר בפוליטיקה. ב-[[1844]] הוא נאם באסיפת בחירות בשמו של מועמד הוויגים לנשיאות ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844|בחירות שנערכו באותה שנה]], [[הנרי קליי]]. ארבע שנים לאחר מכן הוא היה נציג לוועידה הלאומית של המפלגה, שם נבחר המועמד [[זאכרי טיילור]].{{הערה|שם=ברטון31|[https://archive.org/details/johnsherman01burtgoog/page/n50/mode/2up Burton, Theodore E. (1906). John Sherman. American Statesmen. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin Company, p. 31.]}} כמו רוב הוויגים השמרנים, תמך שרמן ב[[פשרת 1850]] כפתרון הטוב ביותר למחלוקת הפרישה שהלכה והחמירה.{{הערה|[https://archive.org/details/johnshermansrec00shergoog/page/n140/mode/2up?q=troublesome+ Sherman, John (1895). Recollections of Forty years in the House, Senate and Cabinet. Chicago, Illinois: The Werner Company, p. 94.]}} ב-[[1852]] שימש שרמן שוב כנציג בועידה הארצית של הוויגים, שם הוא תמך במי שנבחר בסופו של דבר, [[וינפילד סקוט]], מול יריביו [[דניאל ובסטר]] והנשיא המכהן [[מילרד פילמור]], שהיה לנשיא לאחר מותו של טיילור.{{הערה|שם=ברטון31}}
==חבר בית הנבחרים==
ב-[[1853]] עבר שרמן ל[[קליבלנד]] ופתח שם משרד עורכי דין יחד עם שני שותפים.{{הערה|[https://archive.org/details/johnshermansrec00shergoog/page/n136/mode/2up?q=troublesome+ Sherman, John (1895). Recollections of Forty years in the House, Senate and Cabinet. Chicago, Illinois: The Werner Company, p. 91.]}} עד מהרה שיבשו תוכניותיו של שרמן להקמת משרד חדש על ידי העברתו ב-[[1854]] של [[חוק קנזס נברסקה]] שהשפיע עליו, כמו מתנגדי [[עבדות בארצות הברית|עבדות]] צפוניים רבים, להיות מעורב יותר בפוליטיקה. חוק זה, פרי מוחו של הדמוקרט מאילינוי [[סטיבן דאגלס]], אפשר את קיומה של העבדות בשתי הטריטוריות הללו והיה ביטול משתמע של [[פשרת מיזורי]] משנת [[1820]]. מתוך כוונה ליצור זעזוע קל בלבד בדיון הלאומי על סוגיית העבדות באמצעות העברת ההחלטה למתיישבים המקומיים בטריטוריות, הצית החוק של דאגלס רגשות נגד העבדות בצפון כאשר התיר את הרחבתה של העבדות לטריטוריות שבמשך שלושה עשורים לא הייתה נהוגה בהם העבדות. חודשיים לאחר שהתקבל החוק, הוצב שרמן כמועמד במחוז הבחירה ה-13 של אוהיו ל[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]]. הוועידה המקומית בחרה בשרמן על פני שני מועמדים אחרים כדי לייצג את מה שכונה אז "מפלגת האופיזיציה" {{אנ|Opposition Party (Northern U.S.)}}, שבהמשך הפכה ל[[המפלגה הרפובליקנית|מפלגה הרפובליקנית]]. במפלגה החדשה, שהייתה מיזוג של אנשי "מפלגת הארץ החופשית" {{אנג|Free Soil Party}}, ויגים, ודמוקרטים מתנגדי העבדות, היו אלמנטים רבים שהיו חלוקים בדעותיהם, ורבים בקרב אנשי המפלגה הקודמת סברו ששרמן שמרן מידי בשאלת העבדות.
{{הערה|[https://archive.org/details/johnshermansrec00shergoog/page/n148/mode/2up?q=troublesome+ Sherman, John (1895). Recollections of Forty years in the House, Senate and Cabinet. Chicago, Illinois: The Werner Company, pp. 101–104.]}} בכל אופן, הם תמכו במועמדתו כנגד חבר בית הנבחרים המכהן ויליאם ד. לינדזלי. באותה שנה הובסו הדמוקרטים בכל רחבי אוהיו ושרמן נבחר לאחר שזכה בקולותיהם של 2,823 מצביעים.{{הערה|[https://archive.org/details/johnshermansrec00shergoog/page/n154/mode/2up?q=troublesome+ Sherman, John (1895). Recollections of Forty years in the House, Senate and Cabinet. Chicago, Illinois: The Werner Company, p. 105.]}}
===טריטוריית קנזס===
| |||