משתמש:Avneref/מדע/ג'ון גריבין – הבדלי גרסאות

[[משתמש:Avneref/מדע/היסטוריה של המדע]]

 

* הראשון לחשב כיפוף של אור: [[יוהאן פון-זולדנר]] {{אנג|Johann Georg von Soldner}}, שהתבסס על תורת האור החלקיקי {{אנ|Corpuscular theory of light}} של [[רנה דקארט]], שניוטון פיתח: אור מתכופף בסביבת מסה, כי הוא מורכב מחלקיקים (הוא ייחס להם מסה?).

* בין [[ברנהרד רימן]] ל[[אלברט איינשטיין]]: [[ויל קילפורד]] {{אנ|William Kingdon Clifford}}: תרגם את רימן לאנגלית; ב-1870 היה עמית ב[[טריניטי קולג' (קיימברידג')|טריניטי קולג']] של [[אייזיק ניוטון]], הרצה בפני החברה הפילוסופית של [[אוניברסיטת קיימברידג']], כלומר לפני שאנשטיין נולד כבר העלה אפשרות של עיקום מקומי...

* איינשטיין פנה לחברו לכיתה [[מרסל גרוסמן]] (ממנו העתיק בכיתה): "אתה חייב לעזור לי עם המתמטיקה, אחרת אשתגע!" הוא ידע שהמפתח הוא עיקום המרחב, אבל לא ידע כלום על [[גאומטריה דיפרנציאלית]] של [[ברנהרד רימן]] (גאומטריה דיפרנציאלית של [[יריעה]] עם [[מטריקה רימנית]] או פסאודו-רימנית), וגרוסמן שהיה כבר דיקן (?), היה מומחה ל[[גאומטריה לא-אוקלידית]], ולימד אותו.{{הערה|לפי ספרו של [[אברהם פאיס]] {{אנ|Abraham Pais}}, גרוסמן הוא שלימד את איינשטיין [[טנזור|חשבון טנזורים]].}} ב-1916 כבר ידע מספיק.

 

* [[פרידריך בסל]] - הראשון שמדד מרחק לכוכב, ל-[[61 בברבור]], בשיטת ה[[היסט|פרלקסה]], כשהבסיס הוא כל קוטר מסלול [[כדור הארץ]] - 2 מדידות בהפרש חצי שנה. מדד מיקום של 50 אלף כוכבים, וגילה שחלקם מתנודדים בדרך שאי אפשר להסביר ע"י פרלקסה - רק בכך שמשהו מושך אותם; גילה שהם [[כוכב כפול]]. כך [[סיריוס]] (תנועתו רק "1.7, 0.07% מקוטר הירח), ו[[פרוקיון]].

* ב-1862 ראה אלווין קלרק {{אנ|Alvan Clark}} את בן-הלוויה של סיריוס, חייור. [[סיימון ניוקום]] {{אנ|Simon Newcomb}} קבע, (1) [[בהירות]] פני השטח שלו קטנה מאד, או (2) צפוף מאד (ולכן קטן) - לא נראה לו סביר; טעה - (2) הנכון. התברר שצבעו זהה לסיריוס (ולכן חם), וגם ה[[ספקטרום]] שלו. ניסו להסביר, שהוא מחזיר את אורו של סיריוס, אבל [[וולטר סידני אדמס]] הראה ב-1915 שגם ארידיני B {{אנ|40 Eridani}}? בעל ספקטרום זהה, למרות שאין לו שכן שאת אורו הוא מחזיר - כלומר הוא [[ננס לבן]], ולכן כך גם השכן של סיריוס. כבר ב-1910 [[הנרי נוריס ראסל]] הבחין במוזרות של ארידיני, והוא כבר ידע על הקשר בין צבע לבין בהירות - היא [[דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל]]; שאל את [[אדוארד צ'ארלס פיקרינג]], שבירר בשבילו (אצל [[וילמינה פלמינג]] מ[[מחשבות הרווארד]]) שאכן הוא מוזר - אבל הם לא המשיכו לחקור.

* [[רוברט אופנהיימר]] בדק אם כוכב נייטרון יכול להיות יציב - כן, ויש [[גבול טולמן-אופנהיימר-וולקוף]], בין 1.1 ל-3 מסות שמש. למד 3 שנים בהרווארד, למד קוונטים בקיימברידג' ובגטינגן, הירצה בקלטק ובברקלי. היה המומחה לקוונטים בכל החוף המערבי, אבל מורה גרוע ומפוזר - לפעמים כתב על הלוח בסיגריה, ועישן את הגיר. שיפר את הוראתו.

 

* [[רדיו-אסטרונומיה]], יתרונות: לא מתפזרים ב[[אטמוספירה]] (אור כחול - גל ארוך - מתפזר בכל הכיוונים, לכן השמים כחולים; אור אדום חודר את כל המסלול הארוך באויר כשהשמש נמוכה מעל האופק - לכן השקיעות אדומות); לא מסתנוור מהשמש - ניתן לצפות גם ביום; אפילו את [[רוח השמש]], המשבשת גלי רדיו (גורמת ל"נצנוצים") אפשר לנצל למחקר על כוכבים רחוקים מאד, המושפעים במיוחד מה"רוח".

* ה[[לוויין]] ה-1 ל[[קרני רנטגן]] שוגר מ[[קניה]], על [[קו המשווה]] - תנופה גדולה מסיבוב כדור הארץ הייתה נחוצה לטיל הקטן. 12 בדצמבר 1970 נבחר כי היה יום השנה ה-7 לשחרור קניה מבריטניה; לכן הלווין נקרא {{אנ|Uhuru Movement|אוהורו}} - חירות ב[[סווהילי]], הקרובה לערבית.

 

* [[הרברט ג'ורג' ולס]] כתב ב-1895 שאין הבדל בין הזמן למימדי המקום.

* [[ארנולד זומרפלד]] (שהיה [[פריבט-דוצנט]] ב[[אוניברסיטת גטינגן]]) פרסם כבר ב-1904 (אז כבר היה פרופסור ב[[אאכן]]): ככל שמאיצים לעבר מהירות האור, הזמן של החלקיק מואט; [[טכיון]], חלקיק תאורטי שינוע במהירות גבוהה ממהירות האור, גם בריק (מגמ"א, {{אנ|Faster-than-light|FNL}}) - הזמן שלו ינוע לאחור, וככל שיאיץ מעל [[מהירות האור]] - ייאבד [[אנרגיה קינטית]]. ככל שיוסיף אנרגיה - יתקרב למהירות האור משני הכיוונים - לפני (מהיר יותר) או אחרי (מהיר פחות).

* מהירות כל הגופים מוגבלת למהירות האור בריק, c; אבל האור נע לאט יותר בתווך (למשל מים), ושם חלקיק יכול לנוע מהר יותר - למשל אלקטרון, ואז הוא פולט אור כחלחל, [[קרינת צ'רנקוב]]. כמו [[בום על-קולי]], זהו "בום אופטי" או "על-אורי". אם יש [[טכיון]]ים, גם הם יפלטו; חישובים מראים, שהם יאבדו בקרינה זו את כל האנרגיה, ואז ינועו במהירות אינסופית - יהיו בכל מקום על [[קו עולם]] שלהם. למרות ניסיונות (ב[[קרן קוסמית]]) - מעולם לא נמצאו; נחשבים לשעשוע מתמטי, תוצאה של סימטריה שמשני עברי c. אמנם, גם [[אנטי-חומר]] היה כזה, כתוצאת סימטריה - ובסוף התגלה; אבל יש קונסנזוס שלא קיימים.

 

* הראשון שפתר את [[משוואת איינשטיין]]: [[קרל שוורצשילד]], [[מטריקת שוורצשילד]] ב-1916{{הערה|אחרי שעזב את משרתו כמנהל מצפה הכוככבים בפוטסדם כדי להתנדב למלחמה, בתחנה מטאורולוגית, וחישב מסלולי פגזים לטווח ארוך; אז גם כתב את מאמריו.}}. בינואר (שבועות אחרי שהציג את [[תורת היחסות הכללית]]) קרא איינשטיין בפני [[האקדמיה הפרוסית למדעים]] {{אנ|Prussian Academy of Sciences}} את פתרונו למסה '''נקודתית'''; בפברואר פתר ל'''כדורית'''; במאי נפטר מ-בוענת, בן 43.

** אבל הייתה בעיה מתמטית בפתרון: ב[[אופק אירועים]] של [[חור שחור]], נוצרת (כביכול) [[סינגולריות כבידתית|ייחודיות]]; צופה מבחוץ ייראה גופים מאיצים ל[[מהירות האור]] - אבל לא עוברים את האופק לתוך החור; כביכול, הם מצטפברים בו. אבל זאת טעות: צופה שנע עם הגוף לא מרגיש כל ייחודיות - הוא נע עד שחוצה את האופק. הפתרון: זה דומה לגוף שנע על כדור מסתובב, בכיוון "צפון"; בהגיעו ל[[קוטב]], הוא יכול להמשיך בקו "ישר", אך אז יתהפך ה"כיוון" והוא ינוע דרומה. קווי האורך נפגשים בקוטב, משם אי אפשר להמשיך צפונה - אבל באמת, אין שם סינגולריות, ולא "הצטברות". באופן אנלוגי, בהגיע הגוף לאופק החור - יתהפכו תפקידי המרחב והזמן: לפני האופק, הגוף יכול לנוע קדימה או אחורה במרחב, אך רק קדימה בזמן; אחרי - בכל כיוון בזמן, ורק קדימה במרחב! הבעיה היא במתמטיקה, לא בפיסיקה. לכן פותחה מתמטיקה חדשה: של קרוסקל.

** [[פרנק טיפלר]] {{אנ|Frank J. Tipler}} {{הערה|מניו אורליאנס; בז למוסכמות, וגם חוקר אפשרות של [[חיים מחוץ לכדור הארץ]] - סבור שאין, אחרת הם יכלו להתנחל בכל היקום בקצב מעריכי, והיינו פוגשים אותם כבר.}} הראה שאפשר במסות קטנות בהרבה - אם הן דחוסות מאד: הלא (1) גדל כבר הוכיח ב-1949, שהיחסות הכללית מאפשרת לולאות סגורות; [[ברנדון קרטר]] הראה ב-1986, שפתרונו של [[רוי קר]] {{הערה|שם=רוי קר}} מאפשר זאת, כשהסיבוב מהיר. (2) לולאות אפשריות באופן טבעי. ו-(3) אפשר ליצור אותן, מלאכותית. צריך למצוא [[גליל טיפלר]] {{אנ|Tipler cylinder}}, למשל: [[כוכב נייטרונים]] מסתובב מהר מאד. כוכבי נייטרונים הם הגופים הדחוסים ביותר הידועים (כי???), וידוע [[פולסר]] שזמן סיבובו 1.5 מילישנייה ("פולסר המילי"). אם גליל באורך 100 ק"מ ובקוטר 10-20, ו-1 מסת שמש יסתובב בחצי מילישניה - תיווצר ייחודיות עירומה (מספיק לזמן קצר), וזו מכונת זמן שיכולה לעבוד.

 

* שם: ג'ון וילר, 1968, ב-American Scientist; מקור: [[החור השחור של כלכותה]], 1756

* מ-1939 ל-1963, רק מעטים שמרו על גחלת הרעיון. אז פורסם [https://journals.aps.org/pr/pdf/10.1103/PhysRev.56.455 מאמר מכונן] של של אופנהיימר ושל תלמידו, אשף המתמטיקה הרטלנד סניידר {{אנ|Hartland Snyder}}; עד היום לא פותח תאור מצומצם ובהיר יותר לאסטרופיזיקה של חור שחור.

* [[ג'ון מיצ'ל]] {{אנ|John Michell}}: הראשון שהציע אפשרות ל[[חור שחור]], 1783 (היה אז כומר, אח"כ גיאולוג); בגלל שהאמין (כמו ניוטון) שהאור חלקיקי - שיער שאור לא יברח מגוף גדול מהשמש פי 500, וצפיפות שווה. שיער שאולי יש רבים כאלה (אמנם בסבירות נמוכה), והציע לחפשם ב[[כוכב כפול]] (כמו שעושים כיום). באופן בלתי תלוי, הגיע ב-1796 [[פייר סימון לפלס]] למסקנות דומות. [[חור שחור#היסטוריה]]

 

* אדינגטון, 1926, The Internal Constitution Of The Stars ק: [https://www.amazon.com/Internal-Constitution-Stars-Masterpieces-Illustrated-ebook/dp/B011C2MFW0]

* צ'נדראסקאר, 1939, An Introduction to the Study of Stellar Structure ק: [https://archive.org/details/AnIntroductionToTheStudyOfStellarStructure/page/n9] [https://www.scribd.com/doc/214471881/An-Introduction-to-the-Study-of-Stellar-Structure-S-Chandrasekhar] [https://www.ias.ac.in/article/fulltext/pram/077/01/0097-0105]

* [[רוג'ר פנרוז]], {{אנג|The Emperor's New Mind}}

 

* הארי קליף, [https://www.ted.com/talks/harry_cliff_have_we_reached_the_end_of_physics האם הגענו לקץ הפיסיקה?], ב[[ועידת TED]]

* [[אוניברסיטת הסינגולריות]]

 

{{הערות שוליים}}