קרם הגנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yayayakoko (שיחה | תרומות) עריכה |
Yayayakoko (שיחה | תרומות) עריכה |
||
שורה 1:
= <small>'''קרם הגנה'''</small> =
[[קובץ:CNX Chem 18 09 Sunblock.jpg|ממוזער|מריחת קרם הגנה על רגל ]]
'''
'''<big>נזקי הקרינה בתחום האולטרה-סגול</big>'''▼
קרינה אולטרה-סגולה (UV) היא קרינה השייכת לספקטרום האלקטרו-מגנטי, באורכי גל שבין 10-400 ננומטר. קרינה זו מהווה 10% מהקרינה האלקטרו מגנטית הנפלטת מהשמש, אך רוב הגלים בעלי אורכי הגל הקצרים בתחום ה-UV נבלעים ב[[אטמוספירת כדור הארץ|אטמוספירה של כדור הארץ]]. נהוג לחלק את הסוגים העיקריים של הקרינה האולטרה-סגולה לפי אורכי הגל באופן הבא: קרינת UVA, באורכי גל של 315-400 ננומטר, שכמעט לא נבלעת באטמוספרה, UVB-באורך גל של 280-315 ננומטר אשר רובה נבלעת באטמוספרה ול-UVC, קרינה באורכי גל של 280-100 ננומטר, מזיקה ביותר לאורגניזמים ונבלעת כולה על ידי האטמוספרה. קרינת UV פוגעת בDNA, וגורמת לכוויות שמש, להזדקנות מואצת של העור ולסרטן העור ב[[אדם|בני אדם]]. ככלל, ככל שאורך הגל קצר יותר כך הקרינה האולטרה סגולה מזיקה יותר לבני אדם, אך כאמור רוב הקרינה האולטרה סגולה (מעל ל-95%) המגיעה מעבר לאטמוספרת כדור הארץ היא קרינת UVA והשאר UVB. משום כך על תכשירי ההגנה מהשמש לספק הגנה בתחומים אלה של הקרינה האולטרה-סגולה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Calbó, Josep; Pagès, David; González, Josep-Abel|שם=Empirical studies of cloud effects on UV radiation: A review|כתב עת=Reviews of Geophysics|כרך=43|שנת הוצאה=2005}}</ref>.
עדויות לשימוש בתמציות צמחים להגנה מפני השמש קיימות כבר מתקופת מצרים העתיקה. בספרות ובאומנות שמקורן מ[[יוון העתיקה]] מתוארים גברים ונשים חובשים [[כובע]] או מגנים על עורם באמצעות [[ביגוד]] או שהייה ב[[צל]], בנוסף לשימוש ב[[שמן זית]] להגנה על העור. ב[[דרום-מזרח אסיה|דרום מזרח אסיה]] קיים גם בימינו שימוש בתערובות של תמצית [[אצות]], [[תבלינים]] ו[[אורז]] להגנה מפני השמש ולמניעת שיזוף, בעיקר של עור הפנים. הצורך בהגנה מהשמש בתרבויות אלו מתואר בעיקר כצעד שנועד למנוע [[שיזוף]] של ה[[עור]], שכן [[עור בהיר]] היה נחשב בתרבויות קדומות כסמל ל[[יופי]] ולמעמד גבוה<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Paolo U. Giacomoni|שם=SUN PROTECTION IN MAN|מקום הוצאה=Mellvile, NY, USA|מו"ל=Elsevier|שנת הוצאה=2001|עמ=13-14}}</ref>. עם זאת, מחקר ממשי של נזקי העור הנגרמים על ידי קרינה נערך רק בתחילת המאה ה-19, ועסק בחקר המנגנון הגורם לכוויות בעקבות חשיפה לשמש<ref name=":1" />. תכשיר הגנה בתצורה של קרם הגנה שווק לראשונה באופן מסחרי בשנת 1936, על ידי חברת הקוסמטיקה הצרפתית [[לוריאל]]. ב-1946 פותח על ידי הכימאי האוסטרי פרנץ גריטר קרם ההגנה המודרני הראשון, שהכיל para-aminobenzoic acid (PABA), [[תרכובת אורגנית|חומר אורגני]] ששימש לספיגת קרינת ה-UV<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Adam S. Aldahan, BS; Vidhi V. Shah, BA; Stephanie Mlacker, BS; et al|שם=The History of Sunscreen|כתב עת=JAMA Dermatol|כרך=151(12):1316}}</ref> ב-1974 אימץ גריטר מדד המתאר את ההגנה הנוספת לעור באמצעות שימוש בתכשיר הגנה, שיצר רודולף שולץ, ופרסם אותו כ-Sun Protection Factor- SPF. מדד זה הפך לסטנדרט המקובל בעולם למידת ההגנה המתקבלת באמצעות שימוש בתכשירי הגנה. ב-1977 פותחו לראשונה תכשירי הגנה עמידים במים<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Sergio Schalka, Vitor Manoel Silva dos Reis|שם=Sun protection factor: meaning and controversies|כתב עת=An Bras Dermatol|שנת הוצאה=2011}}</ref>.
== <
=== <small>חומרים [[תרכובת אי-אורגנית|אנאורגנים]]</small> ===
חומרים אנאורגנים משמשים לחסימה ולפיזור של הקרינה. בתכשירי ההגנה נפוץ השימוש ב[[טיטניום דו-חמצני|טיטניום דו חמצני]] (TiO<sub>2</sub>) ותחמוצת ה[[אבץ]] (ZnO). חומרים אלו הם מוליכים למחצה המהווים מחסום המפזר את הקרינה.
=== [[חומרים אורגניים|<small>חומרים אורגנים</small>]] ===
[[קובץ:Octyl methoxycinnamate.png|ממוזער|Octyl methoxycinnamate, חומר נפוץ בשימוש בתכשירי הגנה שונים]]
[[קובץ:Octyl salicylate.png|ממוזער|Octyl salicylate, חומר המשמש ליצירת קרם הגנה עמיד במים]]
==== מנגנון פעולה ====
המשותף לחומרים אלו הוא המבנה הבסיסי של [[טבעת ארומטית]] אחת או יותר שאליהן מחוברת קבוצת [[קרבוניל]]. מבנה זה מאפשר ספיגה של קרינת ה-UV באמצעות [[עירור]] ה[[אלקטרון|אלקטרונים]] ב[[מולקולה]] בעקבות ה[[אינטראקציה אלקטרומגנטית|אינטרקציה]] עם הקרינה האולטרה סגולה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Sarah Gabros; Trevor A. Nessel; Patrick M. Zito.|שם=Sunscreens And Photoprotection|כתב עת=Dermatology|כרך=6|שנת הוצאה=2011|עמ=433-435}}</ref>. חומרים חדשים נחקרים באופן תדיר על מנת לשפר את העמידות במים ואת משך ורמת ההגנה של התכשירים השונים.
▲תכשירים המשמשים להגנה מפני השמש מכילים רכיבים אורגניים ו[[תרכובת אי-אורגנית|אנאורגנים]]. החומרים האנאורגנים משמשים לחסימה ולפיזור של הקרינה. בתכשירי ההגנה נפוץ השימוש ב[[טיטניום דו-חמצני|טיטניום דו חמצני]] (TiO<sub>2</sub>) ותחמוצת ה[[אבץ]] (ZnO). החומרים האורגנים מורכבים ממולקולות אורגניות בעלות תכונות בליעה של הקרינה האולטרה סגולה. (p-Aminobenzoic acid (PABA שהיה נפוץ בתכשירי ההגנה הראשונים החליפו נגזרות של [[חומצה צינמית]] כדוגמת OMC (אוקטיל-מתוקסי-צינמאט Octyl methoxycinnamate), ששיא הבליעה שלו נמצא ב-308 nm ולכן הוא יעיל במיוחד בהגנה מפני UVB.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=F. Gasparro, M. Mitchnick and J. Nash|שם=A Review of Sunscreen Safety and Efficacy|כתב עת=Photochemistry and Photobiology|כרך=68(3)|שנת הוצאה=1998|עמ=243-256}}</ref> להשלמת ההגנה לטווחים ל UVA מוסיפים חומרים כגון [[בנזופנון]] או סינוקסאט. מכיוון שOMC מסיס במים, בתכשירים עמידים במים משתמשים בOctyl salicylate, [[אסטר]] של [[חומצה סליצילית]] ומוסיפים לו-Ethylhexanol ליצירת אלכוהול שומני המקנה תכונות הידרופוביות (עמידות לשטיפה במים)<ref>{{צ-מאמר|מחבר=C. Cole|שם=Sunscreen protection in the ultraviolet A region: how to measure the effectiveness|כתב עת=Photodermatol Photoimmunol Photomed|עמ=2-10|כרך=17|שנת הוצאה=2001}}</ref>. המשותף לחומרים אלו הוא המבנה הבסיסי של [[טבעת ארומטית]] אחת או יותר שאליהן מחוברת קבוצת [[קרבוניל]]. מבנה זה מאפשר ספיגה של קרינת ה-UV באמצעות [[עירור]] ה[[אלקטרון|אלקטרונים]] ב[[מולקולה]] בעקבות ה[[אינטראקציה אלקטרומגנטית|אינטרקציה]] עם הקרינה האולטרה סגולה. חומרים חדשים נחקרים באופן תדיר על מנת לשפר את העמידות במים ואת משך ורמת ההגנה של התכשירים השונים.
== <small>'''הערות שוליים'''</small> ==
▲<big>'''SPF ומדדים נוספים ליעילות תכשירי הגנה'''</big>
<references />
| |||