הטקסונומיה של בלום – הבדלי גרסאות

בלום וחברי הוועדה ביקרו את אופן הלימוד בבתי הספר שמתמקד בחשיבה מרמה נמוכה וכולל בעיקר משימות הדורשות זיכרון, [[לימוד בעל פה|שינון]] והבנה. הם הסבירו כי התמקדות בשינון וזכירה של חומר, ללא ניסיון לפתח יכולות חשיבה מורכבות יותר, הופך את הלימוד בבתי הספר עקר ולא רלוונטי עבור התלמידים. לאור זאת, השאיפה היא לקדם רמות גבוהות של חשיבה בלמידה כמו יישום של ידע קיים במקרים חדשים, ויצירה מקורית של התלמידים המושתת על בסיס ידע קיים. במסגרת זו ניסו להגדיר ולדרג את המיומנויות הקוגניטיביות המרכזיות הקיימות אצל בני האדם ולדרג אותן על פי רמות.

היכולת לשלוף מהזיכרוןמה[[זיכרון]] פרטי מידע, עובדות ומינוחים שנלמדו. הדגש הוא על זכירת פריטי ידע שבהם רעיונות, עובדות, תופעות. קיימת הפרדה לשלוש תת-רמות:

בעבר חשבו שהוראהש[[הוראה]] טובה צריכה להתחיל משינון של עובדות ולאחר מכן ניתן להתקדם בהדרגה לרמה הבאה. כך התלמיד עובר בין רמה לרמה עם הזמן. היום מקובל לערער על הנחה זו, למידה איכותית היא כזו המשלבת רמות חשיבה שונות כבר מתחילתה. כמו כן, רמת חשיבה גבוהה בטקסונומיה לא מעידה בהכרח על רמת הקושי של המשימה. גם משימות זכירה או הבנה עשויות להיות מורכבות וקשות. פעמים רבות נדמה לנו שמטלות הן ברמת חשיבה גבוהה אך בפועל מדובר ברמה נמוכה של הבנה. למשל משימות של השוואה או ניתוח, שהתלמידים כבר התנסו בהן בכיתה. לאור זאת, כדי לבחון האם מדובר ברמת חשיבה נמוכה או גבוהה לא מספיק לבחון את המשימה, אלא חשוב לבחון אותה בתוך ההקשר הכללי של הלמידה.