הבדלים בין גרסאות בדף "גרמניה הנאצית"

נוספו 86 בתים ,  לפני 5 חודשים
מ
אין תקציר עריכה
מ (←‏קישורים חיצוניים: תיקון קישור)
מ
משאל עם שנערך ב-19 באוגוסט 1934 אישר את היטלר כמנהיג גרמניה ("ה[[פיהרר]]") היחיד. כל הכוח היה מרוכז באישיותו של היטלר, ופקודותיו נעשו מעל לכל חוק אחר. ה[[ממשלה]] לא הייתה בנויה כגוף מתואם, אלא כקבוצת סיעות הנאבקות על השלטון לטובתו של היטלר. בעיצומו של [[השפל הגדול]], חזרה היציבות הכלכלית לגרמניה והאבטלה ההמונית נכחדה בזכות הוצאות צבאיות כבדות ו[[כלכלה מעורבת]]. הממשלה נטלה על עצמה ביצוע עבודות ציבוריות נרחבות, כולל בניית "אוטובאהנן" ([[כביש]]ים מהירים). החזרה ליציבות הכלכלית חיזקה את הפופולריות של המשטר.
 
החל מסוף [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] דרשה גרמניה הנאצית תביעות טריטוריאליות אגרסיביות, ואיימה במלחמה אם לא יתקיימו. היא כבשה את [[הרפובליקה האוסטרית הראשונה|אוסטריה]] ו[[צ'כוסלובקיה]] ב-1938 וב-1939 בהתאמה. היטלר חתם ברית לא-תוקפנית עם [[יוסיף סטלין]] ופלש ל[[פולין]] בספטמבר 1939 (ברית שהפר שנתיים לאחר מכן עם [[מבצע ברברוסה]]), מה שפתח את [[מלחמת העולם השנייה]] ב[[אירופה]]. בנוסף, היטלר חתם על ברית עם [[איטליה הפאשיסטית]] ו[[מדינות הציר]], וגרמניה כבשה את רוב אירופה עד אמצע 1940, וכך [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] נותרה האיום הגדול היחיד.
 
ה[[גזענות]] שימשה יסוד מוסד לבניינה של כל הפילוסופיה הנאצית, ובתקופה זו גברה ה[[אנטישמיות]] בגרמניה. דבר מרכזי שהניע את היטלר היה שאיפתו ל[[מרחב מחיה|לבנסראום]], האמונה שהעם הגרמני ראוי להתפשט ולקיים מרחב מחיה בשטחים הסלאביים במזרח, תוך ניצול משאבי הטבע. בסיס ההנחה הנאצית היה שהסלאבים נחותים משמעותית מהגזע הארי ועל כן הוא ראוי להתקיים ולשגשג על חשבונם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו הנאצים ביישום צעדים כנגד ה[[יהודים]] במדינות הכבושות, ובמהלך המלחמה התרחשה [[השואה]].
==מדיניות הפנים==
===ביסוס המשטר הנאצי הדיקטטורי (1933–1934)===
בנובמבר [[1932]] התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון. [[המפלגה הנאצית]] קיבלה 33% אחוז מהקולות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קיבלה 20% מהקולות, המפלגה הקומוניסטית 17%, מפלגת המרכז הקתולית 15%, המפלגה הלאומית 9% ומפלגות קטנות נוספות 6% מהקולות. על הנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] היה להחליט על מי מראשי המפלגות להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.
 
לעזרת [[אדולף היטלר]], מנהיג המפלגה, באו הכוחות השמרניים בגרמניה, ה[[אצולה]] היונקרית שהייתה רגילה לנהל את ענייני המדינה מקדמת דנא ושלוחיה כמו הגנרל [[קורט פון שלייכר|שלייכר]], הקנצלר לשעה [[היינריך ברינינג|ברינינג]] והנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] ששאפו מכבר לחסל את התעתוע הדמוקרטי המזיק במדינתם. לבסוף החליטו קובעי המדיניות מאחורי הקלעים, ובראשם הגנרל שלייכר ו[[פרנץ פון פאפן]], להמליץ בפני הינדנבורג על מינוי היטלר ל[[קנצלר גרמניה]] בסברם כי הכוחות האחרים במדינה ידאגו לרסנו בהיותו בשלטון. היטלר מונה לקנצלר ב־30ב-[[30 בינואר]] [[1933]]. כבר בחודש פברואר החל תהליך הפיכת המשטר ב[[גרמניה]] ל[[דיקטטורה|דיקטטורי]]. [[הרמן גרינג]] מונה לשר הפנים של [[פרוסיה]] ובכך היה ראשון מבין חברי מפלגה רבים שימונו לתפקיד ציבורי. בשנים הבאות אויש רוב מנגנון המדינה על ידי [[נאציזם|נאצים]]. בחודש פברואר יצאה תקנת החירום הראשונה מני רבות "למען הגנת העם הגרמני". התקנה הסמיכה את שר הפנים לאסור אסיפות ופרסומים העלולים לפגוע ב[[ביטחון המדינה]].
 
ב־28ב-[[28 בפברואר]] הצטרף לתקנה ה"[[צו שרפת הרייכסטאג|חוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים]]". התירוץ ל[[חוק]] היה שהיו אלה ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] ש[[שרפת הרייכסטאג|הציתו את בניין הרייכסטאג]] (ה[[פרלמנט]] הגרמני) יום קודם לכן. אנשים רבים מאמינים שבניין הרייכסטאג הוצת על ידי הנאצים עצמם. החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הוא לקח לידיו סמכויות רבות יותר והנהיג "[[מדינת משטרה]]" בה לפרט אין הגנה. בנוסף הממשלה הגרמנית קיבלה [[סמכות]] לעקוף את ממשלות המדינות השונות בגרמניה ובכך החל הרס המבנה ה[[פדרליזם|פדרטיבי]] ששרר שם. הכול כאמור בטענה שיש להתגונן מפני הקומוניסטים.
 
בראשית חודש מרץ, זמן קצר לאחר שרפת הרייכסטאג, נערכו הבחירות האחרונות תחת שלטונו של היטלר. למרות [[התעמולה הנאצית|מסע התעמולה וההפחדה]] המפלגה הנאצית לא הצליחה לקבל רוב - היא זכתה ב-44 אחוז מן הקולות. אמנם זו עלייה בכוחה, לעומת הבחירות הקודמות, שקובעת אותה כגדולה במפלגות, אך היטלר ראה בכך כישלון והחיש את קצב השתלטותו על המדינה. הסמכויות שהועברו לידי המפלגה הנאצית התרבו והרחוב נשלט על ידי בריוני ה-[[אס-אס]] וה-[[אס-אה]].
 
לקראת סוף החודש נחנך בניין חדש לרייכסטאג ב[[פוטסדאם]] (סמל המלוכנות הפרוסית). עם זאת הפרלמנט החדש שנבחר זה מכבר פעל למעשה רק כיומיים. ב־23ב-[[23 במרץ]] הוא עצמו חוקק (ברוב של 441 מול 94) את "[[חוק ההסמכה (גרמניה)|חוק ההסמכה]]" שמעביר את סמכויות החקיקה ממנו אל הממשלה, אך עדיין מבטיח, להלכה, את [[שלטון החוק]]. בכך באה לקצה [[חוקת ויימאר]] הדמוקרטית – חוק ההסמכה שימש כמשענת חוקית לשלטונו ה[[דיקטטור|רודני]] של היטלר. בנוסף החוק היה חלק מתהליך ה"[[האחדה]]" (גרמנית: Gleichschaltung, היגוי: '''גְלָייְכְשָׁלְטוּנְג''' – "התאמה") בגרמניה – ביטול גרמניה הפדרטיבית וריכוז של מנגנוני הממשל. היטלר מינה במדינות השונות מושלים נאצים מטעמו (מושלי הרייך), שמילאו את הוראותיו.
 
ב־7ב-[[7 באפריל]] נחקק [[חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי]], שהתאים את הממשל גם ברמות הנמוכות לעקרונות הנאציזם ולאיוש על ידי גרמנים "טהורים". בהמשך השנה הוקם מחנה [[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]] בדרום גרמניה, שהיה [[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] הראשון. מתנגדיו של היטלר – הקומוניסטים והדמוקרטים (ביניהם יהודים רבים) נשלחו למחנות ריכוז. מחנות אלה היו בפיקוח ה-[[אס אס|S.S]], ומטרתם הייתה לבודד את מתנגדי הנאציזם.
 
[[1 במאי]] הפך מ"[[חג הפועלים]]" לחג לאומי. יום לאחר מכן פוזרו [[איגוד מקצועי|האיגודים המקצועיים]] ומנהיגיהם הוכנסו למאסר. הדבר נעשה מפני שהנאצים חששו מפני הכוח הגדול של האיגודים (7 מיליון חברים), אף שלא התנגדו להם והיו מוכנים לפיקוח נאצי. במקום האיגודים המקצועיים הוקמה "[[חזית העבודה הגרמנית]]". היטלר טען כי יש להגן על הפועלים וה[[איכר]]ים מפני נצלנותם של הקפיטליסטים, וכי הקמת "חזית העבודה הגרמנית" נועדה להטיב עם הפועלים. השביתות הוצאו אל מחוץ לחוק. אנשי המפלגה הנאצית פשטו על מפעלים, חנויות ובתי עסקים, וחייבו את בעליהם לשלם מיסים לטובת המדינה.
בין החודשים יוני ליולי הוצאו כל המפלגות מה[[פרלמנט]] (הריכסטאג) בסיוע אלימות, איומים וחקיקה. ב-14 ביולי חוקק "החוק לקיום המפלגה הנאצית כמפלגה יחידה" שמכריז כי רק המפלגה הנאצית מותרת, וכל מפלגה אחרת אסורה ונוגדת את החוק. כך הושלמה הפיכת המשטר של [[רפובליקת ויימאר]] ל[[משטר חד-מפלגתי]] המעניק סמכות בלתי מוגבלת למפלגה השלטת. בנובמבר אותה שנה נערכו "בחירות" לרייכסטאג ונבחרו 661 צירים מהמפלגה הנאצית.
 
פרסום "חוק ההאחדה" בראשית [[1934]] הפך את גרמניה לאזור אחד שעל כולו חל החוק הנאצי וביטל את ה[[אוטונומיה]] שהייתה למדינות בימי [[רפובליקת ויימאר|ויימאר]]. ב-30 בינואר נחקק גם "החוק לשיקום הרייך" שהיה למעשה המשכו של חוק ההסמכה. החוק ביטל את ה[[רייכסראט (גרמניה)|רייכסראט]] (הפרלמנט הפדרלי בו נציגים לכל מדינה) ואת הפרלמנטים של המדינות עצמן. הוא הפך את המדינות לאזורים מנהליים, שבראשם מושלים נאצים. בכך למעשה הושלם תהליך איחוד ה"רייך השלישי".
 
בתחילת שנות השלושים היטלר עקב בדאגה אחרי התפתחות ה[[אס-אה]], משום שהם הפריעו לתוכניות הפוליטיות שלו בברוטליות שלהם. דווקא מתוך [[המפלגה הנאצית]] צמח הגוף המסוכן ביותר לשלטון שלה. ראשי האס-אה רצו ב"מהפכה שנייה". היטלר התנגד לכך כי ידע שהדבר יפגע בהתפתחות הכלכלית של המדינה. נוצר מתח בין הצבא לאס-אה מפני שהאחרון רצה להיות הבסיס ל[[ורמאכט|צבא גרמניה]]. היטלר התנגד כי ידע שהאספסוף לא יוכל להגשים את שאיפותיו ה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטיות]] ובנוסף היה זקוק לתמיכת הגנרלים. האס-אה הפך לגוף אדיר המונה מיליוני בריונים שעלולים לאיים על שלטונו. בסופו של דבר הצבא והאס-אס יצרו חזית נגד האס-אה וב־30וב-[[30 ביוני]] [[1934]] התרחש "[[ליל הסכינים הארוכות]]", שבמהלכו [[הוצאה להורג]] צמרת האס-אה (ובתוכה מפקד האס-אה [[ארנסט רהם]]) ובאותה הזדמנות מתנגדים פוליטיים נוספים של היטלר. חיסול האס-אה אפשר את עליית האס-אס ככוח הראשי לאכיפת החוק בשלטון הנאצי. בנוסף נוצרה תלות של הצבא בהיטלר.
 
לאחר מותו של הנשיא [[פאול פון הינדנבורג|הינדנבורג]], באוגוסט 1934, מינה עצמו היטלר ל"[[פיהרר]]", קנצלר ומפקד הצבא הגרמני. הוא לקח לעצמו את סמכויות הנשיא. החיילים חויבו להישבע אמונים ישירות להיטלר, ובתי המשפט חויבו לפעול ברוח ה"פיהרר" בלבד. הוקמו בתי דין מיוחדים שדנו את מתנגדי המשטר הנאצי. נערך [[משאל עם]] והיטלר זכה ב–90% מהקולות. גרמניה הפכה ל[[דיקטטורה]] מוחלטת.
ברחבי גרמניה היו [[תנועות נוער]], שכונו "[[הנוער ההיטלראי]]", אליהן חויבו ההורים לשלוח את ילדיהם לבל ייענשו בעונשי מאסר קשים. בן הנוער הנאצי נדרש להיות חבר בתנועה החל מגיל שש עד שמונה עשרה. הפעילויות נסבו סביב רעיונות הנאציזם, חשיבות ה[[לאום]] הגרמני והגזע הארי, ושבחו של הפיהרר. לחברי התנועה היו תלבושות ייחודיות, הם השתתפו בטקסים ובמצעדים מיוחדים וראוותניים, ועברו הכשרות קדם-צבאיות. האימונים בתנועה עסקו במחנאות, ספורט, תורת המלחמה ובאידאולוגיה הנאצית.
 
ה[[אס-אס]] היה הארגון הרודני המשטרתי והמאיים ביותר. בראשו עמד [[היינריך הימלר]], שפעל לחיזוק המפלגה. בראשית שנות ה-30 הארגון מנה כ-50 אלף איש, והיה לגוף המשטרתי הגדול בגרמניה. ב־1936ב-[[1936]] הימלר קיבל סמכות על כל גופי [[המשטרה בגרמניה הנאצית|המשטרה בגרמניה]] וכך הפכה ה[[משטרה]] לחלק מ"מדינת האס-אס". הארגון התבסס על [[עליונות]] גזעית וטוהר הגזע. תחתיו הוקמו גופים רבים אשר הטילו אימה ברחבי גרמניה. החשובים שבהם היו ה[[גסטפו]] – [[משטרה חשאית]] שחקרה כל דבר שעלול לסכן את השלטון הנאצי באמצעים של עינויים, הטלת [[טרור]] נפשי ופיזי, מאסרים בבתי כלא ובמחנות ריכוז ועוד, וה[[אס דה]] שעסק ב[[ריגול]] פנימי אף בתוך המפלגה הנאצית על ידי רשתות מלשינים ומידע מודיעיני.
 
===המדיניות הכלכלית===
היטלר ראה ב[[כלכלה]] ערובה לחוסנה של גרמניה. תחת ניהול ד"ר [[היילמאר שאכט]] הוא הורה להקים מפעלים אזרחיים וצבאיים; צמצם את ממדי ה[[אבטלה]] והורה למפעלים ובתי-עסקים לקלוט מובטלים; יצר תשתית מודרנית בגרמניה (כבישים, בנייה) והורה לבסס את המשק הגרמני כעצמאי ובלתי-תלוי. במקביל הוקצבו סכומי ענק לחימוש ה[[צבא]]. חברות גדולות, משקיעים, תעשיינים ואנשי הון (קרופ בנשק ופארבן בכימיה) עזרו להיטלר בחיזוק ה[[תעשייה]] אשר התפתחה ויחד איתה גם הצבא.
 
באמצעי כפייה רודניים נאלצו רבבות של פועלים לעבוד בקצב מואץ לייצור [[נשק]]. בהוראת היטלר הועסקו מאות אלפי צעירים בשירות העבודה של הרייך {{גר|Reichsarbeitsdienst}}, שם קיבלו הכשרה קדם צבאית, רוויה בהטפה אידאולוגית נאצית. ב-1936 יצאה לדרך "[[תוכנית ארבע השנים]]" בהנהלת [[הרמן גרינג]], שנועדה להחיש את קצב חימוש גרמניה ולהצעיד את המשק ל[[אוטרקיה]]. התוכנית הצליחה בתחום החימוש – יוצרו אלפי [[תותח]]ים, [[מטוס]]ים ו[[טנק]]ים אך נכשלה בתחום השני – ב־1939ב-[[1939]] שליש מחומרי הגלם להם זקוקה גרמניה באו מ[[יבוא]].
 
במצעה המקורי, "תוכנית עשרים-וחמש הנקודות" {{גר|25-Punkte-Programm}} מ-1920, קראה המפלגה הנאצית להלאמת כל הבנקים וחברות הנאמנות המוגבלת {{אנ|Trust (monopoly)}} (קרטלים ומונופולים פרטיים). עם זאת, לאחר עלייתם לשלטון, ניהלו הנאצים מדיניות הפרטה – בדרך כלל, הפרטה מחדש של נכסים שהולאמו על ידי המדינה בזמן [[השפל הגדול]] – נרחבת: המגזר הבנקאי, שהולאם ברובו ב-1931 ו-70% ממנו נשלטו על ידי המדינה ב-1934, הופרט מחדש בין 1935 ל-1937 במספר הנפקות גדולות.
גרמניה פרשה מהוועדה לפירוק החימוש ומ[[חבר הלאומים]] ב-[[1933]] במחאה על מדיניות ההגבלות של [[חוזה ורסאי]]. במקביל היא חתמה על חוזה ידידות עם [[ברית המועצות]].
 
ב־1934ב-[[1934]] חתמה גרמניה הסכם אי-התקפה עם [[פולין]] במטרה להרגיעה ולהרחיקה מ[[צרפת]]. בשנה זו התרחש ניסיון נפל של פוטש (מרד) נאצי ב[[אוסטריה]] על ידי [[רצח]] הקנצלר דולפוס. כתגובה, [[איטליה]] העמידה כוחות על הגבול האוסטרי.
 
לפי חוזה ורסאי, הועבר [[חבל הסאר]] מגרמניה לפיקוח חבר הלאומים, והוסכם שרק לאחר שייערך משאל עם בחבל זה ייקבע עתידו. בינואר [[1935]] נערך משאל עם, לפני ההצבעה ביצעו תומכי הנאצים פעולות אלימות וטרור כנגד המתנגדים להחזרת החבל לגרמניה, ובהשפעת האלימות הושג רוב של 91 אחוז מתושבי חבל הסאר שהצביעו בעד החזרת החבל לגרמניה,{{הערה|"מסעות בזמן: משלום למלחמה ולשואה" ד"ר קציאה טביביאן עמוד 139. הוצאת מט"ח 2009}} וכך נעשה. אוצרות הטבע באזור שימשו את היטלר בתיעושה ובחימושה של גרמניה.
 
באותה שנה ביטל היטלר סופית את חוזה ורסאי בכך שהכריז שגרמניה תתחמש ללא הגבלה, זאת בנימוק שאירופה ובעיקר אויבה של גרמניה – [[סטלין]], ממשיכים להתחמש. בד בבד ביוני 1935 חתם היטלר על הסכם ימי עם [[הממלכה המאוחדת]] שעל-פיו ניתן לגרמניה להגדיל את צי אוניותיה. הבריטים חשבו שההסכם ייפתח דף חדש ביחסים בין שתי המדינות, יגביר את היציבות באירופה ויגרום לגרמניה להעריך את המחווה הבריטית כצעד של רצון לפיוס והרגעת הרוחות. היטלר גם סייע לידידו, [[בניטו מוסוליני]] כשזה הוציא את איטליה למלחמה ב[[אתיופיה]].
 
היטלר חש עתה שהוא יכול ליישם את כוונותיו להשתלט על מדינות אירופה. בראשית [[1936]] הורה היטלר לפלוש ל[[חבל הריין]], האזור הגובל עם [[צרפת]], שהיה מפורז על פי חוזה ורסאי. מפקדי הצבא הגרמני התנגדו לצעד אך היטלר שכנע אותם שצרפת ואנגליה לא יעשו דבר{{הערה|"מסעות בזמן: משלום למלחמה ולשואה" ד"ר קציאה טביביאן עמוד 140. הוצאת מט"ח 2009}} ו[[ורמאכט|הצבא הגרמני]] נכנס לאזור בניגוד לחוזה ורסאי ול[[הסכמי לוקרנו]].
לימים בהתייחסו לפלישה לחבל הריין אמר היטלר:
{{ציטוט|תוכן=48 השעות שלאחר הכניסה לחבל הריין היו המתוחות ביותר בחיי. אילו נכנסו הצרפתים אז לחבל הריין, היינו צריכים לסגת כשזנבנו בין רגלינו, מפני שכוחות הצבא שעמדו אז לרשותנו לא היו מספיקים אפילו להתנגדות צנועה.|מקור= ס. כהן "היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20" חלק ב' עמוד 165|מרכאות=כן}}
גרמניה ואיטליה סייעו ל[[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]], מנהיג הלאומנים ה[[פשיזם|פשיסטים]], להשתלט על [[ספרד]]. היטלר רצה בחזית פשיסטית רחבה, שתסייע בעדו לממש את כוונותיו לפלוש לצרפת מאוחר יותר. בין השנים 1936–1939, בזמן [[מלחמת האזרחים בספרד]], גרמניה שלחה לפרנקו כוחות [[צבא]], [[נשק]] ו[[טנק]]ים. מטוסים גרמניים ("לגיון קונדור") הפציצו את הכוחות הרפובליקניים ואוניות גרמניות שייטו לאורך חופי ספרד כדי למנוע מכוחות הרפובליקה לקבל סיוע מבחוץ. היטלר ראה הזדמנות זו לניסיון לכלי נשק חדישים בספרד. ב–1939 ניצחו הלאומנים, ופרנקו הפך לשליטה הפשיסטי של ספרד. ספרד הפשיסטית אמנם הצטרפה להסכם האנטי-קומינטרן, אך לא הצטרפה למלחמה.
 
בכנס מיוחד שערך היטלר עם ראשי המדינה וקציניו הבכירים ב־1937ב–[[1937]], נשא נאום על אודות צרכיה החשובים של גרמניה: [[התפשטות מזרחה]] וכיבוש אוסטריה ו[[צ'כוסלובקיה]]. אחד מעוזריו של היטלר, הוסבאך, רשם את פרוטוקול הישיבה, שלכן מכונה "[[ועידת הוסבאך|מסמך הוסבאך]]". משמעותו של ה[[מסמך]] היא הכרזה על כוונותיו האמיתיות של היטלר: אוסטריה וצ'כוסלובקיה יהיו היעד העתידי לכיבוש.
 
===ה"אנשלוס": סיפוח אוסטריה===
הסיפוח חולל שינוי במצבה המדיני של [[אירופה]]. חלק מהציבוריות והמנהיגים בבריטניה ובצרפת חש הקלה בעקבותיו בשל ההנחה, כי עלה בידם לעצור בעד היטלר מלכבוש את צ'כוסלובקיה, ולמנוע מלחמה עולמית נוספת, אולם למעשה, מניעת סיפוחה של צ'כוסלובקיה עודדה את היטלר להמשיך בתוקפנותו. [[סטלין]] ראה את גרמניה כאיום על [[ברית המועצות]], ונוכח כי בריטניה וצרפת נסוגות מול תובענותה של גרמניה הנאצית. לכן מעתה הוא ניסה לרכוש את אהדת היטלר ולחבור אליו בחוזה אי-תקיפה.
 
בעקבות סיפוח חבל הסודטים נשיא צ'כוסלובקיה התפטר. במרץ [[1939]] נכנסו צבאות גרמניה לצ'כוסלובקיה והיטלר הצהיר כי מעתה צ'כוסלובקיה היא ארץ חסות גרמנית.
 
===הסכם ריבנטרופ–מולוטוב===
{{ערך מורחב|הסכם ריבנטרופ–מולוטוב}}
לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה, שינה צ'מברלין את [[מדיניות הפיוס]] שלו. הממלכה המאוחדת וצרפת התחייבו לתת ערבות ל[[פולין]] במקרה של תקיפה. היטלר הבין שמעשה זה יכול לסכל את כוונותיו לכבוש את פולין ולכן ראה בהסכם עם [[ברית המועצות]] פתרון לבעיה. כך יוכל לכבוש את פולין ללא חשש ממנה וממתקפה של מדינות המערב שיתקשו להביא כוחות עד לפולין כנגד חזית רוסית-גרמנית. ב־23ב-[[23 באוגוסט]] [[1939]] נחתם ההסכם, שבו היה סעיף סודי ובו דנים בחלוקת פולין בין שתי המדינות.
 
===מלחמת העולם השנייה===
{{ערך מורחב|מלחמת העולם השנייה}}
ב־1ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]] [[פלישת גרמניה הנאצית לפולין|פלשה גרמניה לפולין]]. היטלר הניע את העם לפלוש בעזרת שימושו בטיעון ל"[[מרחב מחיה|לבנסראום]]" – "מרחב מחיה לגזע הגרמני העליון". לאחר שפלשה גרמניה לפולין, הסכמי השלום והבריתות, החשאיות והגלויות, הניעו את גלגלי העולם עד למלחמה כוללת של [[בעלות הברית]]: [[הממלכה המאוחדת]], [[צרפת]], [[אוסטרליה]], [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]] ועוד מדינות רבות נגד [[מעצמות הציר]]: '''גרמניה הנאצית''', [[איטליה הפאשיסטית]], [[האימפריה היפנית]] ועוד מדינות ברחבי העולם. שלימים ניתן למלחמה השם [[מלחמת העולם השנייה]].
 
==האנטישמיות בגרמניה הנאצית==
המתנגדים נכשלו כמעט בכל מטרותיהם. כל ניסיונות ההתנקשות בהיטלר כשלו, תנועת התנגדות עממית, רחבה, לא נוצרה מעולם. עם כל זאת, פעולתו של מיעוט זה מקרב העם הגרמני מועלית על נס כסמל להפגנת אנושיות, עוז רוח וגבורה, גם בתנאים הקשים והאפלים ביותר.
 
יש המבקרים את נתינת הדגש הרב על פעולות ההתנגדות למשטר, משום שבכך מוסתרת שותפותו (האקטיבית והפסיבית) של העם הגרמני בקיום המשטר הנאצי. על אף שרוב הציבור הסכים, לפחות בשתיקה, לזוועות המשטר הנאצי, כשמעשי הזוועה התגברו, קמו מספר קבוצות מתנגדים. העיקריות שבהן היא [[הוורד הלבן]], שהייתה קבוצת סטודנטים שפעלה בין [[1942]] ל־1943ל-[[1943]] עד שנחשפה. קבוצה נוספת, היא קבוצה של קצינים בכירים, אשר ניסו להתנקש בהיטלר ביולי [[1944]]. הקשר קיבל את השם "[[קשר העשרים ביולי]]", היות שניסיון ההתנקשות היה בתאריך זה.
 
==ראו גם==