גרמניה הנאצית – הבדלי גרסאות

החל מסוף [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] דרשה גרמניה הנאצית תביעות טריטוריאליות אגרסיביות, ואיימה במלחמה אם לא יתקיימו. היא כבשה את [[הרפובליקה האוסטרית הראשונה|אוסטריה]] ו[[צ'כוסלובקיה]] ב-1938 וב-1939 בהתאמה. היטלר חתם ברית לא-תוקפנית עם [[יוסיף סטלין]] ופלש ל[[פולין]] בספטמבר 1939 (ברית שהפר שנתיים לאחר מכן עם [[מבצע ברברוסה]]), מה שפתח את [[מלחמת העולם השנייה]] ב[[אירופה]]. בנוסף, היטלר חתם על ברית עם [[איטליה הפאשיסטית]] ו[[מדינות הציר]], וגרמניה כבשה את רוב אירופה עד אמצע 1940, וכך [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] נותרה האיום הגדול היחיד.

בנובמבר [[1932]] התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון. [[המפלגה הנאצית]] קיבלה 33% אחוז מהקולות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קיבלה 20% מהקולות, המפלגה הקומוניסטית 17%, מפלגת המרכז הקתולית 15%, המפלגה הלאומית 9% ומפלגות קטנות נוספות 6% מהקולות. על הנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] היה להחליט על מי מראשי המפלגות להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.

לעזרת [[אדולף היטלר]], מנהיג המפלגה, באו הכוחות השמרניים בגרמניה, ה[[אצולה]] היונקרית שהייתה רגילה לנהל את ענייני המדינה מקדמת דנא ושלוחיה כמו הגנרל [[קורט פון שלייכר|שלייכר]], הקנצלר לשעה [[היינריך ברינינג|ברינינג]] והנשיא [[פאול פון הינדנבורג]] ששאפו מכבר לחסל את התעתוע הדמוקרטי המזיק במדינתם. לבסוף החליטו קובעי המדיניות מאחורי הקלעים, ובראשם הגנרל שלייכר ו[[פרנץ פון פאפן]], להמליץ בפני הינדנבורג על מינוי היטלר ל[[קנצלר גרמניה]] בסברם כי הכוחות האחרים במדינה ידאגו לרסנו בהיותו בשלטון. היטלר מונה לקנצלר ב־30ב-[[30 בינואר]] [[1933]]. כבר בחודש פברואר החל תהליך הפיכת המשטר ב[[גרמניה]] ל[[דיקטטורה|דיקטטורי]]. [[הרמן גרינג]] מונה לשר הפנים של [[פרוסיה]] ובכך היה ראשון מבין חברי מפלגה רבים שימונו לתפקיד ציבורי. בשנים הבאות אויש רוב מנגנון המדינה על ידי [[נאציזם|נאצים]]. בחודש פברואר יצאה תקנת החירום הראשונה מני רבות "למען הגנת העם הגרמני". התקנה הסמיכה את שר הפנים לאסור אסיפות ופרסומים העלולים לפגוע ב[[ביטחון המדינה]].

ב־28ב-[[28 בפברואר]] הצטרף לתקנה ה"[[צו שרפת הרייכסטאג|חוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים]]". התירוץ ל[[חוק]] היה שהיו אלה ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] ש[[שרפת הרייכסטאג|הציתו את בניין הרייכסטאג]] (ה[[פרלמנט]] הגרמני) יום קודם לכן. אנשים רבים מאמינים שבניין הרייכסטאג הוצת על ידי הנאצים עצמם. החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הוא לקח לידיו סמכויות רבות יותר והנהיג "[[מדינת משטרה]]" בה לפרט אין הגנה. בנוסף הממשלה הגרמנית קיבלה [[סמכות]] לעקוף את ממשלות המדינות השונות בגרמניה ובכך החל הרס המבנה ה[[פדרליזם|פדרטיבי]] ששרר שם. הכול כאמור בטענה שיש להתגונן מפני הקומוניסטים.

לקראת סוף החודש נחנך בניין חדש לרייכסטאג ב[[פוטסדאם]] (סמל המלוכנות הפרוסית). עם זאת הפרלמנט החדש שנבחר זה מכבר פעל למעשה רק כיומיים. ב־23ב-[[23 במרץ]] הוא עצמו חוקק (ברוב של 441 מול 94) את "[[חוק ההסמכה (גרמניה)|חוק ההסמכה]]" שמעביר את סמכויות החקיקה ממנו אל הממשלה, אך עדיין מבטיח, להלכה, את [[שלטון החוק]]. בכך באה לקצה [[חוקת ויימאר]] הדמוקרטית – חוק ההסמכה שימש כמשענת חוקית לשלטונו ה[[דיקטטור|רודני]] של היטלר. בנוסף החוק היה חלק מתהליך ה"[[האחדה]]" (גרמנית: Gleichschaltung, היגוי: '''גְלָייְכְשָׁלְטוּנְג''' – "התאמה") בגרמניה – ביטול גרמניה הפדרטיבית וריכוז של מנגנוני הממשל. היטלר מינה במדינות השונות מושלים נאצים מטעמו (מושלי הרייך), שמילאו את הוראותיו.

ב־7ב-[[7 באפריל]] נחקק [[חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי]], שהתאים את הממשל גם ברמות הנמוכות לעקרונות הנאציזם ולאיוש על ידי גרמנים "טהורים". בהמשך השנה הוקם מחנה [[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]] בדרום גרמניה, שהיה [[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] הראשון. מתנגדיו של היטלר – הקומוניסטים והדמוקרטים (ביניהם יהודים רבים) נשלחו למחנות ריכוז. מחנות אלה היו בפיקוח ה-[[אס אס|S.S]], ומטרתם הייתה לבודד את מתנגדי הנאציזם.

פרסום "חוק ההאחדה" בראשית [[1934]] הפך את גרמניה לאזור אחד שעל כולו חל החוק הנאצי וביטל את ה[[אוטונומיה]] שהייתה למדינות בימי [[רפובליקת ויימאר|ויימאר]]. ב-30 בינואר נחקק גם "החוק לשיקום הרייך" שהיה למעשה המשכו של חוק ההסמכה. החוק ביטל את ה[[רייכסראט (גרמניה)|רייכסראט]] (הפרלמנט הפדרלי בו נציגים לכל מדינה) ואת הפרלמנטים של המדינות עצמן. הוא הפך את המדינות לאזורים מנהליים, שבראשם מושלים נאצים. בכך למעשה הושלם תהליך איחוד ה"רייך השלישי".

בתחילת שנות השלושים היטלר עקב בדאגה אחרי התפתחות ה[[אס-אה]], משום שהם הפריעו לתוכניות הפוליטיות שלו בברוטליות שלהם. דווקא מתוך [[המפלגה הנאצית]] צמח הגוף המסוכן ביותר לשלטון שלה. ראשי האס-אה רצו ב"מהפכה שנייה". היטלר התנגד לכך כי ידע שהדבר יפגע בהתפתחות הכלכלית של המדינה. נוצר מתח בין הצבא לאס-אה מפני שהאחרון רצה להיות הבסיס ל[[ורמאכט|צבא גרמניה]]. היטלר התנגד כי ידע שהאספסוף לא יוכל להגשים את שאיפותיו ה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטיות]] ובנוסף היה זקוק לתמיכת הגנרלים. האס-אה הפך לגוף אדיר המונה מיליוני בריונים שעלולים לאיים על שלטונו. בסופו של דבר הצבא והאס-אס יצרו חזית נגד האס-אה וב־30וב-[[30 ביוני]] [[1934]] התרחש "[[ליל הסכינים הארוכות]]", שבמהלכו [[הוצאה להורג]] צמרת האס-אה (ובתוכה מפקד האס-אה [[ארנסט רהם]]) ובאותה הזדמנות מתנגדים פוליטיים נוספים של היטלר. חיסול האס-אה אפשר את עליית האס-אס ככוח הראשי לאכיפת החוק בשלטון הנאצי. בנוסף נוצרה תלות של הצבא בהיטלר.

ה[[אס-אס]] היה הארגון הרודני המשטרתי והמאיים ביותר. בראשו עמד [[היינריך הימלר]], שפעל לחיזוק המפלגה. בראשית שנות ה-30 הארגון מנה כ-50 אלף איש, והיה לגוף המשטרתי הגדול בגרמניה. ב־1936ב-[[1936]] הימלר קיבל סמכות על כל גופי [[המשטרה בגרמניה הנאצית|המשטרה בגרמניה]] וכך הפכה ה[[משטרה]] לחלק מ"מדינת האס-אס". הארגון התבסס על [[עליונות]] גזעית וטוהר הגזע. תחתיו הוקמו גופים רבים אשר הטילו אימה ברחבי גרמניה. החשובים שבהם היו ה[[גסטפו]] – [[משטרה חשאית]] שחקרה כל דבר שעלול לסכן את השלטון הנאצי באמצעים של עינויים, הטלת [[טרור]] נפשי ופיזי, מאסרים בבתי כלא ובמחנות ריכוז ועוד, וה[[אס דה]] שעסק ב[[ריגול]] פנימי אף בתוך המפלגה הנאצית על ידי רשתות מלשינים ומידע מודיעיני.

באמצעי כפייה רודניים נאלצו רבבות של פועלים לעבוד בקצב מואץ לייצור [[נשק]]. בהוראת היטלר הועסקו מאות אלפי צעירים בשירות העבודה של הרייך {{גר|Reichsarbeitsdienst}}, שם קיבלו הכשרה קדם צבאית, רוויה בהטפה אידאולוגית נאצית. ב-1936 יצאה לדרך "[[תוכנית ארבע השנים]]" בהנהלת [[הרמן גרינג]], שנועדה להחיש את קצב חימוש גרמניה ולהצעיד את המשק ל[[אוטרקיה]]. התוכנית הצליחה בתחום החימוש – יוצרו אלפי [[תותח]]ים, [[מטוס]]ים ו[[טנק]]ים אך נכשלה בתחום השני – ב־1939ב-[[1939]] שליש מחומרי הגלם להם זקוקה גרמניה באו מ[[יבוא]].

ב־1934ב-[[1934]] חתמה גרמניה הסכם אי-התקפה עם [[פולין]] במטרה להרגיעה ולהרחיקה מ[[צרפת]]. בשנה זו התרחש ניסיון נפל של פוטש (מרד) נאצי ב[[אוסטריה]] על ידי [[רצח]] הקנצלר דולפוס. כתגובה, [[איטליה]] העמידה כוחות על הגבול האוסטרי.

לפי חוזה ורסאי, הועבר [[חבל הסאר]] מגרמניה לפיקוח חבר הלאומים, והוסכם שרק לאחר שייערך משאל עם בחבל זה ייקבע עתידו. בינואר [[1935]] נערך משאל עם, לפני ההצבעה ביצעו תומכי הנאצים פעולות אלימות וטרור כנגד המתנגדים להחזרת החבל לגרמניה, ובהשפעת האלימות הושג רוב של 91 אחוז מתושבי חבל הסאר שהצביעו בעד החזרת החבל לגרמניה,{{הערה|"מסעות בזמן: משלום למלחמה ולשואה" ד"ר קציאה טביביאן עמוד 139. הוצאת מט"ח 2009}} וכך נעשה. אוצרות הטבע באזור שימשו את היטלר בתיעושה ובחימושה של גרמניה.

היטלר חש עתה שהוא יכול ליישם את כוונותיו להשתלט על מדינות אירופה. בראשית [[1936]] הורה היטלר לפלוש ל[[חבל הריין]], האזור הגובל עם [[צרפת]], שהיה מפורז על פי חוזה ורסאי. מפקדי הצבא הגרמני התנגדו לצעד אך היטלר שכנע אותם שצרפת ואנגליה לא יעשו דבר{{הערה|"מסעות בזמן: משלום למלחמה ולשואה" ד"ר קציאה טביביאן עמוד 140. הוצאת מט"ח 2009}} ו[[ורמאכט|הצבא הגרמני]] נכנס לאזור בניגוד לחוזה ורסאי ול[[הסכמי לוקרנו]].

בכנס מיוחד שערך היטלר עם ראשי המדינה וקציניו הבכירים ב־1937ב–[[1937]], נשא נאום על אודות צרכיה החשובים של גרמניה: [[התפשטות מזרחה]] וכיבוש אוסטריה ו[[צ'כוסלובקיה]]. אחד מעוזריו של היטלר, הוסבאך, רשם את פרוטוקול הישיבה, שלכן מכונה "[[ועידת הוסבאך|מסמך הוסבאך]]". משמעותו של ה[[מסמך]] היא הכרזה על כוונותיו האמיתיות של היטלר: אוסטריה וצ'כוסלובקיה יהיו היעד העתידי לכיבוש.

בעקבות סיפוח חבל הסודטים נשיא צ'כוסלובקיה התפטר. במרץ [[1939]] נכנסו צבאות גרמניה לצ'כוסלובקיה והיטלר הצהיר כי מעתה צ'כוסלובקיה היא ארץ חסות גרמנית.

לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה, שינה צ'מברלין את [[מדיניות הפיוס]] שלו. הממלכה המאוחדת וצרפת התחייבו לתת ערבות ל[[פולין]] במקרה של תקיפה. היטלר הבין שמעשה זה יכול לסכל את כוונותיו לכבוש את פולין ולכן ראה בהסכם עם [[ברית המועצות]] פתרון לבעיה. כך יוכל לכבוש את פולין ללא חשש ממנה וממתקפה של מדינות המערב שיתקשו להביא כוחות עד לפולין כנגד חזית רוסית-גרמנית. ב־23ב-[[23 באוגוסט]] [[1939]] נחתם ההסכם, שבו היה סעיף סודי ובו דנים בחלוקת פולין בין שתי המדינות.

ב־1ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]] [[פלישת גרמניה הנאצית לפולין|פלשה גרמניה לפולין]]. היטלר הניע את העם לפלוש בעזרת שימושו בטיעון ל"[[מרחב מחיה|לבנסראום]]" – "מרחב מחיה לגזע הגרמני העליון". לאחר שפלשה גרמניה לפולין, הסכמי השלום והבריתות, החשאיות והגלויות, הניעו את גלגלי העולם עד למלחמה כוללת של [[בעלות הברית]]: [[הממלכה המאוחדת]], [[צרפת]], [[אוסטרליה]], [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]] ועוד מדינות רבות נגד [[מעצמות הציר]]: '''גרמניה הנאצית''', [[איטליה הפאשיסטית]], [[האימפריה היפנית]] ועוד מדינות ברחבי העולם. שלימים ניתן למלחמה השם [[מלחמת העולם השנייה]].

יש המבקרים את נתינת הדגש הרב על פעולות ההתנגדות למשטר, משום שבכך מוסתרת שותפותו (האקטיבית והפסיבית) של העם הגרמני בקיום המשטר הנאצי. על אף שרוב הציבור הסכים, לפחות בשתיקה, לזוועות המשטר הנאצי, כשמעשי הזוועה התגברו, קמו מספר קבוצות מתנגדים. העיקריות שבהן היא [[הוורד הלבן]], שהייתה קבוצת סטודנטים שפעלה בין [[1942]] ל־1943ל-[[1943]] עד שנחשפה. קבוצה נוספת, היא קבוצה של קצינים בכירים, אשר ניסו להתנקש בהיטלר ביולי [[1944]]. הקשר קיבל את השם "[[קשר העשרים ביולי]]", היות שניסיון ההתנקשות היה בתאריך זה.