רמת הגולן – הבדלי גרסאות

כאזור '''[[גאולוגיה|גאולוגי]]''' ו'''[[ביוגאוגרפיה|ביוגאוגרפי]]''', רמת הגולן היא [[רמה (גאוגרפיה)|רמה]] שטוחה השוכנת בין אפיק ה[[נהר]] [[הירמוךירמוך]] ומעיינות [[חמת גדר]] בדרומה, רכס ה[[החרמוןהר חרמון|חרמון]] בצפונה, [[הכנרת]] ו[[עמק החולה]] במערבה, ומישורי [[הבשן]] וה[[חורן]] במזרחה. זאת, אף כי הגבול הגאוגרפי בצד מזרח אינו ברור, כיוון ש[[מישור (גאוגרפיה)|מישור]]י ה[[בזלת]] של הבשן והחורן נמשכים עד ל[[הר הדרוזים|הרי הדרוזים]], המרוחקיםהמרוחק מהגולן הישראלי.

שטח זה שייך מנהלית ל[[נפת גולןרמת הגולן]] ומונה 1,154 קמ"ר. הוא כולל כשני שלישים מרמת הגולן ה[[גאולוגיה|גאולוגית]], וכן את חלקו הישראלי של החרמון.

לפני כיבוש הגולן בידי ישראל ב[[מלחמת ששת הימים]] בשנת 1967 התגוררו בו כ-150 אלף איש{{הערה|לפי הערכות [[אל-מרסד]] {{אנ|Al-Marsad}}, חיו בגולן 147,613 סורים בשנת [[1966]]. ראו {{cite web |title=Submission to UN Committee on the Elimination of Racial Discrimination |url=http://www2.ohchr.org/english/bodies/cerd/docs/ngos/almarsad.pdf |date=January 2007 |publisher=Al Marsad, the Arab Center for Human Rights in the Golan Heights}}}}, מתוכם 128 אלף באזור שנכבש{{הערה|שם=קיפניס|{{קתדרה|יגאל קיפניס|המפה היישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים|116.6|116, תמוז תשס"ה, עמ' 117–146}}.}}. הוא היה מיושב בדלילות יחסית בדרומו ובמרכזו ב[[צ'רקסים]], [[בדואים]] ו[[טורקמנים]], ובצפיפות רבה יותר בצפונו ביישובים הדרוזיים הקיימים עד היום. האוכלוסייה התרכזה בעיר המחוז [[קוניטרה]], ב-140 [[כפר]]ים ו[[עיירה|עיירות]], ובעוד כ-60 יישובים קטנים יותר, שנקראו "מזרעות" ([[חווה חקלאית|חוות]]). מרבית התושבים (כ-70%) היו ערבים מוסלמים ממוצא ערבי, מרביתם בדואים, אך גם [[עלווים]] (בישובים [[עין פית|עין-פית]], [[זעורה]] ו[[ע'ג'ר|רג'ר]]) וכ-10,000 פליטים [[פלסטינים]] (ככל הנראה מאזור [[צפת]]). כמו כן ישבו בגולן כ-20,000 צ'רקסים, מחציתם בקוניטרה והשאר בכפרים, כ-7,000 טורקמנים, ומספר דומה של דרוזים. ההתיישבות הסורית בגולן התאפיינה בחלוקה אתנית מובהקת: הדרוזים בחמישה כפרים במורדות החרמון, הצ'רקסים באזור קוניטרה וב-12 כפרים מדרום לה, הטורקמנים ב-14 כפרים באזור [[כפר נפח|נפח]] ובציר היורד מקוניטרה ל[[גשר בנות יעקב]], והעלווים בשלושה כפרים בחלק הצפוןהצפוני-מערבי של האזור על ציר [[מסעדה (יישוב)|מסעדה]]-דרום לבנון. הבדואים השתייכו ל-14 שבטים שונים שהיו מפוזרים על פני כל הגולן{{הערה|שם=קיפניס}}.

בתקופה זו נבנה [[צינור הנפט הטרנס-ערבי]] להעברת נפט מסעודיה ללבנון. הצינור עובר בגולן ולאורכו נבנה [[ציר הנפט]].[[קובץ:PikiWiki Israel 3709 Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|250px|העיר [[קוניטרה]] ב-1967]]בין השנים [[1949]] עד [[1967]] נהג [[צבא סוריה|הצבא הסורי]] [[הפגזה|להפגיז]] את היישובים הישראלים לאורך ה[[גבול]]. התרחשו תקריות רבות של ירי כלפי [[סירת דיג|סירות]] [[דייג]]ים ב[[הכנרת|כנרת]]. כתוצאה מהפגזות אלו נהרגו 140 אזרחים ועוד רבים נפצעו. כמו כן נגרמו נזקים לרכוש, ושדות תבואה רבים עלו ב[[אש]]. בנוסף, בתחילת [[שנות ה-50]] כבשו הסורים שטחי ישראל ממערב לקו הגבול הבינלאומי בינם ובין ישראל, באזור [[חמת גדר]]–[[אלמגור]] והחוף המזרחי של הכנרת. השתלטות זו יצרה קו חדש בין המדינות, אשר לימים נודע בשם ''''קווי ה-4 ביוני'''', וזאת כדי להבדילו מקו הגבול ה[[בין-לאומי|בינלאומי]] שנקבע בתקופת [[המנדט הבריטי]].

שטח של כ-1,250 קמ"ר מרמת הגולן נכבש מסוריה על ידי [[ישראל]] ב[[מלחמת ששת הימים]] בשנת [[1967]], והוחל עליו [[ממשל צבאי]]. בשטח שנכבש על ידי ישראל התגוררו כ-128,000 אזרחי סוריה – כרבע מהם התגוררו בעיר קוניטרה, והשאר גרו ב-222 יישובים וחוות. לאחר הניצחון הישראלי כ-115,000 עד 122,000 מהאזרחים הסורייםהסורים עזבו את הרמה ועברו לשטח סוריה; מרבית הכפרים הסוריים נהרסו לאחר מכן{{הערה|שם=קיפניס}}. לפי הערכות ישראליות נע המספר בין 50 ל-70 אלף פליטים{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|[[איל זיסר]]|'''בין ישראל לסוריה - מלחמת ששת הימים ולאחריה'''|8|10|1998, עמ' 205-252}}}}. מדינת ישראל החליטה להתיר לכ-7,000 תושבים דרוזים שחיו בגולן להישאר בכפריהם, מתוך הנחה שהדרוזים יעבירו את נאמנותם מסוריה לישראל, כפי שעשו זאת אחיהם הדרוזים הישראלים שאף משרתים בצבא. קציני צה"ל דרוזים תושבי הכרמל שנשלחו לסייר בג'יפים בכפרי הגולן הכריזו בערבית ברמקולים כי כל התושבים מתבקשים לצאת אל נקודות מפגש שליד הגבול, להוציא את הדרוזים שרשאים להישאר בבתיהם תוך הבטחה כי לא יאונה להם כול רע{{הערה|{{העוקץ|עירית גל|כך הועלמו מהתודעה הפליטים הסורים של 1967|2017/06/30/כך-הועלמו-מהתודעה-הפליטים-הסורים-של-1967}}}}.

היישובים הישראלים הראשונים בגולן הוקמו על רקע [[אידאולוגיה|אידאולוגי]] וביטחוני על ידי מספר גופים מיישבים, ובהם [[הקיבוץ המאוחד]], [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], [[הקיבוץ הארצי]] ותנועת המושבים הדתיים – בדומה ליישובים אחרים שהוקמו באותה עת ב[[סיני]] וב[[בקעת הירדן]]. היישוב הראשון – [[מרום גולן]] הוקם כבר חודש לאחר המלחמה, ב-[[14 ביולי]] 1967. לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] הוקמה [[מועצה אזורית]] חדשה, [[מועצה אזורית גולן]], שכללה את כל שטחי הגולן, למעט שטחי 5 הכפרים הסוריים שנותרו לאחר המלחמה. המתיישבים בגולן הקימו גוף שמייצג אותם – "[[ועד יישובי הגולן]]". מאז 1967 נבנו 33 יישובים ישראליים ברמת הגולן. ב-[[1976]], בתקופת ממשלת [[יצחק רבין|רבין]] הראשונה, הוקמה העיר [[קצרין]].