יודופוביה – הבדלי גרסאות

לפני כמאה שנה טבע י.ל. פינסקר את המושג: יודופוביה. בחוברת בשם "אוטו-אמנציפציה" שהוציא לאור בשנת [[1882]], הציג פינסקר את ה[[אמנציפציה]] (היטמעות והתבוללות בעמים) ככישלון וכדבר בלתי אפשרי. פינסקר, ה[[סופר]] ה"[[ציונות|ציוני]]" הראשון - שהיה גם [[רופא]] מתבולל, האמין רוב ימי בגרותו ש[[רוסיה]] תעשה בהדרגה [[מונרכיה]] [[חוקה|חוקתית]], עם קידמה חברתית ושוויון לכל, אך ה[[פוגרום]] של [[1881]] שינתה את גישתו. הוא זועזע בעיקר מהשתתפותם של יסודות "תרבותיים" בפרעות - סמינריוניסטים, סטודנטים, אפילו אינטלקטואלים שמאלניים מתנועת "[[נארודניה ווליה]]" - ומן התפקיד שמילאו העיתונים בהסתת האספסוף. שנאת היהודים, הבהיר פינסקר את מסקנתו, איננה רציונאלית והיא נובעת ממחלת נפש בה חולה החברה הלא-יהודית. את המחלה כינה פינסקר בשם יודופוביה: פחד מיהודים. הפחד הזה, לדברי פינסקר, הוא מקור השנאה החולנית של הלא-יהודים ליהודים בכל הדורות.

 

{{ציטוט|תוכן='''היודופוביה''' היא [[פסיכוזה]]. כפסיכוזה היא תורשתית, וכמחלה מורשת זה אלפיים שנה אין לה תרופה. פחד הרוחין, בתור אבי היודופוביה, הוא שהוליד אותה שנאה מופשטת, כמעט אמרתי אפלטונית, שבגללה נהוג לעשות את כלל האומה היהודית אחראי לעבירות הממשיות או המדומות של פרטים מתוך חבריה, ולהלעיז עליה למכביר, להכותה על פניה בחרפה.

אוהב ואויב בקשו מאז להסביר או להצדיק אותה שנאת יהודים, בחפאם על היהודים מכל מיני אשמות, לאמור הם צלבו את ישו, הם שותים דם נוצרים, מרעילים בארות, מלווים בריבית, מנצלים את האיכר וכו'. אשמות אלה ואלף כאלה כלפי עם שלם נמצאו תלויות על בלימה - וכי רופפות הן...