תומאס בקט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 18:
בניגוד לציפיותיו של הנרי, מאן בקט לשתף עמו פעולה באשר לתפקיד הכנסייה באנגליה. בקט נטש לחלוטין את סגנון חייו הקודם והחל לנהוג באורח חיים סגפני ומתנזר. הוא קיבל את השקפת עולמו של ה[[אפיפיור]] [[אלכסנדר השלישי (אפיפיור)|אלכסנדר השלישי]], שדגלה בפטור מלא של הכנסייה מכפיפות לכל סמכות שיפוטית אזרחית, וחסינות מוחלטת לרכושה בפני שלטונות המדינה. ההיפוך הדרסטי בהשקפותיו של בקט גרם לשסע בינו לבין המלך, שביקש לחזק את כוח הסמכות של המדינה כלפי הכנסייה, ולהגביר את תלותה בה.
 
הקרע בין השניים הגיע לשיאו בשנת [[1164]] בעקבות ניסיונו של הנרי להעביר את [[חוקי קלרנדון]]{{אנ|Constitutions of Clarendon}}, שורה של חוקים שנועדו להגביל את עצמאות הכנסייה, לנתק את הקשר הישיר בינה ובין האפיפיור ברומא, ובעיקר לאכוף חוקים אזרחיים על כמרים שפשעו ועברו על החוק - ולמנוע מהם להתגונן מפני האכיפה בחסות הכנסייה. הנרי זכה בהסכמתם של מספר רב של אצילים והגמונים אנגליים, אולם בקט סירב לאשר חוקים אלה, מה שגרר עימות גלוי ופומבי בינו ובין המלך.
 
תגובתו של הנרי לחוסר הצייתנות של בקט לא איחרה להגיע, והוא העמיד אותו לדין באשמה של אי ציות לסמכות המלך וניצול לא נאות של סמכויותיו כ[[לורד צ'נסלור]]. בקט כפר בסמכותו של המלך לשפוט אותו, בהיותו איש כנסייה, ונמלט ל[[צרפת]], שם זכה להגנת האפיפיור אלכסנדר השלישי ושל מלך צרפת, [[לואי השביעי]].