יום ראשון בפארק עם ג'ורג' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ חזיון -> חיזיון (דרך WP:JWB)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ==עלילה==, \1\2\3ודאות
שורה 30:
המחזמר זכה ב[[פרס פוליצר|פרס הפוליצר]] לדרמה לשנת 1985, בשני [[פרס טוני|פרסי טוני]] על עיצוב (ובמועמדות למחזמר הטוב ביותר), בפרסי [[דרמה דסק]] רבים, ב[[פרס אוליבייה]] למחזמר הטוב ביותר לשנת 1991, ובפרס אוליבייה להפקה המוזיקלית הטובה ביותר לשנת 2007.
 
== העלילה עלילה==
===מערכה ראשונה===
בשנת 1884, ז'ורז' סרה, המכונה ג'ורג' במחזמר, מצייר סקיצות עבור הציור הגדול הבא שלו, הוא מכריז בפני הקהל: "לבן, דף או קנבס ריק. האתגר: להביא סדר לכל, דרך עיצוב, קומפוזיציה, מתיחות, איזון, אור והרמוניה." כאשר הוא מצייר את הסביבה של האי, הסביבה מופיעה על הבמה, והוא שולט בה כאשר שהוא מצייר אותה. פילגשו, דוט, מדגמנת עבורו, למרות התסכול שלה על הצורך לקום מוקדם ביום ראשון ("Sunday in the Park with George"). עוד מבקרים קבועים מתחילים להגיע לפארק: אישה זקנה ואחותה דנות כיצד פריז משתנה כדי להתאים [[מגדל אייפל|מגדל]] [[תערוכה עולמית|לתערוכה העולמית]], אבל האחות מעוניינת יותר בעגלון הגרמני, פרנץ. השקט בפארק נקטע על ידי קבוצה של מתרחצים גסי רוח. ג'ורג' מקפיא אותם עם מחוות יד, מה שהופך אותם לנושאים של הציור הראשון שלו, ''[[מתרחצים באנייר]]''. אל הגלריה שבו מוצג הציור מגיעים ג'ולס ואשתו איבון. הם חושבים שבעבודתו של ג'ורג' אין חיים ("No Life"). בחזרה באי, לג'ולס ולאיבון יש ויכוח קצר עם ג'ורג' והם ממשיכים בדרכם. הם לוקחים את העגלון פרנץ איתם, ובכך נקטע המפגש שלו עם האחות. דוט, שהתעייפה מדיגמון מוקדם בבוקר באור השמש, עוזבת את הפארק שבעת רצון לאחר שג'ורג' מבטיח לקחת אותה ל[[פולי ברז'ר|פוליז]]. ג'ורג' ניגש לגברת הזקנה, חושף שהיא אמו, ומבקש לצייר אותה, אך היא מסרבת בבוטות.
שורה 53:
בקבלת הפנים, פטרונים ואוצרים מברכים את ג'ורג' על עבודתו, בזמן שג'ורג' מרפרף ביניהם, מתלונן על הקשיים בייצור אמנות מודרנית ("Putting It Together"). הוא מתאמץ לנהל מספר שיחות שונות במקביל. הקול היחיד שממנו הוא אינו יכול להתעלם הוא של מבקרת אמנות המעירה לו כי הוא חוזר על עצמו ומייעצת לו לא לבזבז את הכישרון שלו. לאחר שמבקרי המוזיאון הולכים לארוחת הערב, מארי רואה את אמה בציור של סרה, ומדברת איתה על דאגתה לג'ורג'. כאשר ג'ורג' מגיע לקחת אותה הביתה, היא מספרת לו על אמה, ומנסה להעביר לו מסר על המורשת שאנחנו משאירים ("Children and Art"). היא נרדמת, וג'ורג', שנותר לבד עם הציור, מבין שחסר לו קשר אנושי.
 
שבועות לאחר מכן, מארי מתה וג'ורג' מוזמן על ידי ממשלת צרפת להציג את הכרומולום על האי שתואר בציור. באי מגלה ג'ורג' שחברו דניס דחה את הצעתו לעבוד איתו. ג'ורג' חש חוסר וודאותודאות. הוא קורא מתוך ספר שירש מסבתו, הספר שבו דוט השתמשה כדי ללמוד לקרוא, ומהרהר בדמיון בינו לבין סבא-רבא שלו ("Lesson #8"). דוט מופיעה כחיזיון ומברכת את ג'ורג' לשלום. היא מתייחסת אליו כאל ג'ורג' שהיא מכירה. הוא מתוודה בפניה על הספקות שלו והיא אומרת לו להפסיק לדאוג, לבטוח בבחירותיו ופשוט לבצע אותן ("Move On"). ג'ורג' מוצא כמה מילים שנכתבו בגב הספר - המילים שג'ורג' מלמל לעיתים קרובות בעת שצייר. כאשר ג'ורג' קורא אותן בקול, הדמויות בציור ממלאות את הבמה ושבות להמחיש את הציור ("Sunday"). כאשר הם עוזבים והבמה נראית כבַד קנבס ריק, קורא ג'ורג': "לבן, דף או קנבס ריק אהוב עלי – כל כך הרבה אפשרויות."
 
== שירים ==