הבדלים בין גרסאות בדף "יחסי החוץ של הולנד"

נוספו 9,213 בתים ,  לפני חודשיים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד שוחזרה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד שוחזרה
 
===הממלכה המאוחדת===
{{ערך מורחב|יחסי הולנד-הממלכה המאוחדת}}
'''יחסי [[הולנד]]–[[הממלכה המאוחדת]]''', הן [[דיפלומטיה|יחסי החוץ]] בין הולנד לבריטניה, ובין שתי המדינות מתקיימים קשרים פוליטיים וכלכליים חזקים.{{הערה|שם=autogenerated2|{{Cite web|url=http://ukinnl.fco.gov.uk/en/about-us/|title=British Embassy The Hague - GOV.UK|accessdate=18 May 2016}}}}
 
 
מכון הולנד באתונה נפתח בשנת [[1984]], והוא אחד מ-17 מכונים ארכאולוגיים זרים באתונה.
 
===לוקסמבורג===
{{ערך מורחב|יחסי הולנד-לוקסמבורג}}
בין '''[[הולנד|ממלכת הולנד]]''' לבין '''[[לוקסמבורג|הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג]]''' מתקיימים [[יחסים דיפלומטיים]] מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות ב[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]] וב[[נאט"ו]].
 
באזור הולנד ובלגיה של היום, חיו לפני כאלפיים שנה שבטים [[קלטים]] ו[[גאלים]]. בשנת [[57 לפנה"ס]] הרחיב [[יוליוס קיסר]] את כיבושי [[האימפריה הרומית]] והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר [[יוליאנוס]] את גאליה-בלגיקה ל[[פרנקים]]. במאה השביעית הומרה דתם של תושבי המקום ל[[נצרות]], ובמהלך ימי הביניים נשלטה בלגיה יחד עם שאר [[ארצות השפלה]] בידי ממלכות סמוכות שונות.
 
במאה ה-14 הגיע תור הזהב של המדינות באזור, תחת שליטתו של הדוכס לבית [[דוכסות בורגונדיה|בורגון]] הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות [[איפר]], [[ברוז']] ו[[חנט]] שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה [[אנטוורפן]] לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי [[ספרד]] [[בית הבסבורג|ההבסבורגית]], ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.
 
בשנת [[1568]] פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "[[מלחמת שמונים השנים|מרד ארצות השפלה]]". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ו[[לוקסמבורג]] נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כ[[ארצות השפלה הדרומיות]] או [[ארצות השפלה הספרדיות]]. במסגרת [[חוזה אוטרכט]] ([[1713]]), שסיים את [[מלחמת הירושה הספרדית]], עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי [[אוסטריה]]. בעקבות [[המהפכה הצרפתית]] פלשו הצרפתים לאזור, ובשנת [[1794]] כבשו את [[ארצות השפלה האוסטריות]]. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות [[התנועה הלאומית הפלמית]], שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים. בשנת [[1795]] הוקמה [[הרפובליקה הבטאווית]], אשר נכבשה זמן קצר לאחר מכן על ידי צרפת, ובשנת [[1806]] הפכה על ידי [[נפוליאון]] ל[[ממלכת הולנד הנפוליאונית|ממלכת הולנד]] אשר התקיימה עד לשנת [[1810]].
 
ב[[קונגרס וינה]], אחרי תבוסת [[נפוליון]] בשנת [[1815]], האזור ניתן לשליטת [[וילם הראשון, מלך הולנד]] כ[[הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה]], ושטחי לוקסמבורג היו תחת שלטונו ב[[אוניה פרסונלית]]. כעבור 15 שנה, בשנת [[1830]], התרחשה [[המהפכה הבלגית]]: המחוזות הדרומיים ([[נצרות קתולית|הקתולים]]) של ארצות השפלה מרדו בשלטון [[הולנד|ההולנדי]] ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]]. הם זכו בעצמאות, והקימו את [[ממלכת בלגיה]], שכללה כשני שלישים של [[הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג]].
 
בשנת [[1867]] הציעה הממשלה הצרפתית לו[[וילם השלישי, מלך הולנד]] סכום של חמישה מיליון [[גילדן הולנדי]] בתמורה ללוקסמבורג, בהנחה שביסמרק יכבד את חלקו בהסכם שסוכם קודם [[מלחמת אוסטריה–פרוסיה]]. כיוון שהיה מצוי בבעיות [[כלכלה|כלכליות]], וילם קיבל את ההצעה ב-[[23 במרץ]] [[1867]], אך הצרפתים הופתעו כאשר התברר להם כי ביסמרק לא מתכוון לכבד את ההסכם. ביסמרק איחד את רוב גרמניה הצפונית תחת הכתר הפרוסי, ואף הגיע בחשאי להסכמים עם המדינות הדרומיות ב-[[10 באוקטובר]]. ביסמרק חזר בו מההסכמה שנתן ל[[נפוליאון השלישי]] בביאריץ ואיים לפתוח ב[[מלחמה]], לאחר שנדחף לכך על ידי [[עיתון|עיתונים]] לאומניים בצפון גרמניה{{הערה|שם=Fyffe (1895), ch. XXIV|1=Fyffe (1895), ch. XXIV}}.
 
מספר [[שר]]ים ממדינות אחרות מיהרו להציע הצעות פשרה על מנת למנוע את פתיחת המלחמה, שהייתה עשויה לגרור לתוכה את ארצותיהם. שר החוץ של אוסטריה, הרוזן בויסט, הציע להעביר את לוקסמבורג לבלגיה הנייטרלית, ובתמורה לכך צרפת תתפשר עם בלגיה מבחינה טריטוריאלית. אולם, המלך [[לאופולד השני, מלך הבלגים]] סירב לוותר על אדמותיו, ובכך דחה את הצעתו של בויסט{{הערה|שם=Fyffe (1895), ch. XXIV}}.
 
נפוליאון שאף לסגת מתוכניותיו לאור הכעס שהתעורר בקרב הציבור הגרמני ולאור המבוי הסתום שאליו הגיעו הצדדים; כמו כן, הוא לא רצה להיראות בפני ה[[מעצמה|מעצמות]] כאחד שדוגל במדיניות של התפשטות טריטוריאלית. מסיבה זו דרישתו היחידה של נפוליאון הייתה שפרוסיה תסיג את חייליה מלוקסמבורג, ואיים לפתוח במלחמה אם היא לא תעשה זאת. על מנת להימנע ממצב זה ה[[צאר]] הרוסי [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] קרא לעריכתה של ועידה בינלאומית ב[[לונדון]]{{הערה|שם=Fyffe (1895), ch. XXIV}}. לבסוף נחתם [[הסכם לונדון (1867)|הסכם לונדון]], ובו נקבע כי לוקסמבורג תהיה נייטרלית, ותישאר באוניה פרסונלית עם הולנד.
 
בשנת [[1890]] מת [[וילם השלישי, מלך הולנד]], ובתו [[וילהלמינה, מלכת הולנד]] עלתה לשלטון במקומו ב[[הולנד]]. אמנם בלוקסמבורג שנהג בה [[החוק הסאלי]] לא יכלה וילהלמינה לעלות לשלטון, ובשל כך עלה לשלטון [[אדולף, הדוכס הגדול של לוקסמבורג|אדולף, דוכס נסאו]], ובוטלה ה[[אוניה פרסונלית]] עם הולנד.
 
בשנת [[1914]] פלשו הגרמנים ללוקסמבורג וכבשו אותה יחד עם [[בלגיה]], אולם הולנד נותרה נייטרלית, ואף קיבלה לאחר תבוסת [[גרמניה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה|מלחמה]] את [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]].
 
בשנת [[1940]] נכבשו שתי המדינות על ידי גרמניה במהלך [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה]], ונותרו תחת כיבוש גרמני עד לשנת [[1944]] (לוקסמבורג) ו-[[1945]] (הולנד).
 
לאחר המלחמה הצטרפו לוקסמבורג והולנד ל[[נאט"ו]], ובשנת [[1958]] הקימו יחד עם [[בלגיה]] את [[בנלוקס]], שהיוותה את הבסיס שעליו קם מאוחר יותר [[האיחוד האירופי]]. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. מכיוון ששתי המדינות חתומות על [[אמנת שנגן]], המעבר בין הגבולות חופשי ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.
 
לוקסמבורג מחזיקה בהולנד שגרירות ב[[האג]], ו-3 קונסוליות ב[[אמסטרדם]], [[מאסטריכט]] ו[[רוטרדם]]. מאידך, הולנד מחזיקה בלוקסמבורג רק שגרירות ב[[לוקסמבורג (עיר)|לוקסמבורג]]
{{הערה|[https://www.embassypages.com/missions/embassy1287/ אתר על יחסי מדינות]}}.
 
==יחסים עם אמריקה==
משתמש אלמוני