ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה – הבדלי גרסאות

'''ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה''' (ב[[איטלקית]]: '''Vittorio Emanuele II''', {{כ}}[[14 במרץ]] [[1820]] – [[9 בינואר]] [[1878]]) היה מלך [[ממלכת סרדיניה]] ו[[פיימונטה]] בין השנים [[1849]]–[[1861]]. במהלך שנים אלו נטלהיה חלקמשתתף משמעותי בתנועה ל[[איחוד איטליה]]. בשנת 1861 הכריז עליו [[פרלמנט]] כלל-איטלקי כעל [[מלך איטליה|מלכהּ הראשון]] של [[ממלכת איטליה]] המאוחדת, תואר שבו נשא עד מותו.

ויטוריו אמנואלה נטל חלקהשתתף ב[[מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה]], ולחם בקו הקדמי בקרבות פסטרנגו (''{{אנ|Skirmish_of_Pastrengo_(1848)|Pastrengo}}''), סנטה לוצ'יה (''{{אנ|Battle_of_Santa_Lucia|Santa Lucia}}''), ג'ויטו ({{אנ|Battle_of_Goito|Goito}}) וקוסטוצה (''{{אנ|Battle_of_Custoza_(1848)|Custoza}}'').

בשנת [[1849]] ויתר אביו על כס המלוכה בעקבות הפסד ל[[אוסטריה|אוסטרים]] ב[[קרב נובארה]] {{אנ|Battle_of_Novara_(1849)}} במלחמת העצמאות, ובנו החליפו בתור מלך סרדיניה. באותה שנה הוא הצליח להשיג הסכם [[שביתת נשק]] נוח עם האוסטרים. בית הנבחרים של [[פיימונטה]] לא אישר את ההסכם והוא פיטר את ראש ממשלתו. לאחר שערך בחירות חדשות, אושר ההסכם עם אוסטריה על ידי בית הנבחרים החדש. ויטוריו אמנואלה השני דיכא באכזריות מרד שפרץ בעיר [[ג'נובה]] וכינה את המורדים: "שפלים וגזע מזוהם של פחדנים". בשנת [[1852]] הוא מינה לראש ממשלה את [[קמילו דה קאבור]], מדינאי נבון אשר נטלתרם חלקרבות חשוב באיחודלאיחוד איטליה, וכך הפך ויטוריו אמנואלה השני במהרה לסמל התנועה ל[[איחוד איטליה]]. הוא היה פופולרי במיוחד בממלכת סרדיניה בשל החוקה החדשה שהעניק ובזכות הרפורמות הליברליות שהנהיג.