הרצחת וגם ירשת – הבדלי גרסאות

הסיפור המקראי על [[כרם נבות]] מציג במלוא עוזה את עוולת הנישול ורמיסת הצדק הטבעי, ומהווה אחד מהלקחים המוסריים העזים והנוקבים ביותר בקוד ה[[אתיקה]] ה[[יהדות|יהודי]]. למן ימי המקרא ועד ימינו - משמש ביטוי זה להצגת הכשל המוסרי של הפקת הנאה וטובה מפירותיה של עוולה חמורה.

הסיפור שזור בשרשרת עוולות, הסתה וכזב שנעשים כלפי נבות על ידי [[איזבל]] ו[[אחאב]]. [[אחאב]] חשק בכרם נבות ומנסה לשדלו להעבירו לידיו בתשלום, נבות מסרב לוותר על נחלתו.

[[איזבל]] אשת [[אחאב]] מסיתה את הציבור כנגד נבות, תוך שימוש כוזב במערכת המשפט, בשם ה' ובשם המלכות, בבידוי ראיות על ידי סוכניה, ומביאה לסילוקו ולסקילתו למוות של נבות. עם מות נבות יורשים [[אחאב]] [[איזבל|ואיזבל]] את כרם נבות, כדין מי שפשע כנגד המלך.

ניתן לבצע הקבלה של הדבר לחוק המקראי והתלמודי על פיו לא עונשים את האדם בעונש כפול. כך למשל, אדם שעשה מעשה שיש בו מוות וגם תשלום ממוני, כמו למשל רציחת אדם תוך כדי הריסת רכושו, אם עונשו מוות – יהיה פטור מהעונש הממוני הקל. עם זאת, אין מדובר בפירוש רווח לדעת רוב החוקרים, אשר רואים בביטוי "הרצחת וגם ירשת" כדברי תוכחה, ולא כשאלה משפטית ו/או דברים הבאים לסנגר על הרוצח בניסיונו לרשת את הקורבן{{הערה|[[המצודות|מצודת דוד]], [[אליאב שוחטמן]], [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/302-2.htm "הרצחת וגם ירשת?!"], אתר דעת}}.

חוק הירושה הישראלי קובע "אלה פסולים לרשת את המוריש: מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו ...".

בתי משפט השתמשו בביטוי לנמק שלילת זכותו של אדם ליהנות מפירות עוול שעשה. בפסק דין Riggs v. Palmer {{אנ|Riggs v. Palmer}} במדינת ניו יורק נקבע שנכד שרצח את סבו לא יירש אותו, למרות הוראות הצוואה של הסב. בישראל, נימק השופט [[מישאל חשין]] את הסירוב לאפשר לאדם לגדל את בנו שנולד לו מקטינה בניגוד לחוק, תוך שימוש בביטוי "הרצחת וגם ירשת?"{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/PADI-P-3-133-L.doc ע"א 3798/94 פלוני‎פלוני ‎ננ' פלונית], פ"ד נ(3) 133}}.