פשיטת רגל – הבדלי גרסאות

'''פשיטת רגל''' היא הליך [[דיני חדלות פרעון|חדלות הפרעוןהפירעון]] החל על [[חייב]]ים שהם [[אדם|יחיד]]ים. להבדיל מחברות בע"מ שם מתקיים הליך פירוק{{הערה|הכונס הרשמי, [https://www.justice.gov.il/Units/ApotroposKlali/Departments/The%20official%20receiver/peruk/Pages/default.aspx פירוק חברות], אתר [[משרד המשפטים]]}}, בהכרזת החייב כפושט רגל יש יתרונות וחסרונות עבור החייב ו[[נושה|נושיו]]; ברוב המקרים, החייב הוא המבקש הגנה מנושיו על ידי כניסה להליך זה. פשיטת רגל מצטרפת להליכי חדלות הפרעוןהפירעון הרלוונטיים ל[[תאגיד]]ים: [[פירוק חברות|פירוק]] ו[[הבראת חברות|הבראה]]. בסיום הליך פשיטת הרגל, החייב מקבל צו הפטר ובעקבותיו חובותהחייב העברמקבל שלפטור החייבמתשלום חובות נמחקיםאלה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.maariv.co.il/news/law/Article-742849|כותרת=חדלות פירעון: מהי השפעת ההליך על חייהם של החייבים?|אתר=מעריב|תאריך=ינואר 2020}}</ref>.

*לאפשר לחייב, אשר באמת ובתמים אינו יכול לשלם את חובותיו, "להתחיל מחדש את חייו הכלכליים" ולמנוע את התעמרות הנושים והשלטונות בו.

קיומו של הליך מסודר לפשיטת רגל הוא חלק מהחיים הכלכליים המודרניים והוא אינטרס ציבורי מובהק, משום שגםשהן לנושים ולוהן ל[[הוצאה לפועל]], אין עניין להתעמר ולנקום בחייב. במקום זאת, שואפים לקבל את מה שניתן לקבל מהחוב (השאת שיעור הפרעוןהפירעון לנושים). לחברה יש עניין לאפשר הזדמנות שנייה בעסקים ולו כדי לעודד פעילות עסקית.

ניתן לראות ב[[שמיטת כספים|שמיטת הכספים]] התנ"כית מקור השראה לחקיקה בנושא פשיטת רגל. יש הטוענים כי שמיטת הכספים המקראית ביטלה את כל החובות, ולא רק את חובותיהם של אלו שאינם יכולים להחזיר, במועד קבוע אחת לשבע שנים. על פי ראייה זאת, שמיטת כספים המקראית היא מרחיקת לכת הרבה יותר מפשיטת הרגל המודרנית. אולם, על פי ה[[הלכה]], שמיטת כספים משמטתמשמיטה רק חובות אשר מועד פרעונםפירעונם כבר הגיע ובעל החוב לא הצליח לגבותם (או שכח לגבותם). בהתאם לראייה זאת, שמיטת הכספים דומה לפשיטת הרגל המודרנית ומטרתה העיקרית היא למנוע נגישׂה אינסופית של החייב אף על פי שאיננו יכול לשלם את חובו. שמיטת הכספים גרמה לבעלי הממון למעט ב[[הלוואה|הלוואות]], ועל כן ב[[תקופת בית שני]] תיקן [[הלל הזקן]] את ה[[פרוזבול]] המאפשר למעשה לעקוף את שמיטת החובות.

בניגוד לחוק המקראי, החוקים הראשונים שנחקקו בנושא ב[[אירופה|אירופה,]] ראו בפושט הרגל עבריין. ב[[אנגליה]] נחקק ב-[[1542]] החוק הראשון, שהטיל סנקציות על החייבים ממאסר ב[[בית כלא]] מיוחד לחייבים ועד [[עונש מוות]]. ב[[ארצות הברית]] נחקקו חוקים במהלך [[המאה ה-19]] שהובילו בהדרגה לגישה יותר סלחנית כלפי החייבים והגנה עליהם.

ב[[ישראל]] מוסדר הנושא של פשיטת רגל ב{{סחפ|פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980}} וב{{סחפ|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018}} המחליףשהחליף את הפקודה. החוק מבחין בין חובות המסתכמים בפחות מ-150 אלף שקלים ובחובות גבוהים מכך. בעת פתיחת הליכי חדלות פירעון על החייב לשלם אגרה. בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים המוגשת לממונה או לרשם ההוצאה לפועל וכן בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכי חדלות פירעון, כרוכה בתשלום שלאגרה בסך 1,600 ש"ח (נכון ל-01.01.2020).

הישות הסטטוטורית במשרד המשפטים המפקחת על פשיטות הרגל היא [[הכונס הרשמי]], אגף שלבאגף [[האפוטרופוס הכללי]] שבמשרד המשפטים. הצורך במפקחבפיקוח ממשלתי נובע מהעובדה שחדלות פרעוןפירעון מעצם טבעה מערבת צדדים רבים אשר עניינם ההדדי עשוי להיות מיוצג בצורה הטובה ביותר בידי צד שלישי נייטרלי. הכונס הרשמי מתפקד כנאמן בפשיטת רגל עד ואם שבית המשפט ממנה נאמן פרטי, שהוא לרוב עורך דין. משנתמנה נאמן, הכונס הרשמי מפקח על פעולתו.

כל תיקי פשיטת הרגל מתנהלים ב[[בית המשפט המחוזי]]. לאחר שהוגשה בקשת פשיטת רגל, בית המשפט יכול להחליט אם ליתן צו כינוס אםאו לאולא. אם לא ניתן צו כינוס, ההליך מסתיים כבר באותה עת; אם ניתן הצו, התיק עובר לשלב הבא.

השלב שלאחר מתן צו כינוס הוא ההכרזה על פשיטת רגל. קיים שיקול דעת לבית המשפט אם להכריז על חייב, שניתן לגביו צו כינוס, כפושט רגל (אם מוחלט שלא לתת הכרזה כאמור, ההליך יכול להסתיים כבר בשלב זה). משניתן צו פשיטת רגל, מגיעים ללב-לבו של ההליך: איסוף נכסי החייב מחד וחלוקתם לנושיו מאידך, באמצעות תביעת חוב. אופן חלוקת נכסי החייב מבוסס על שני עקרונות: עקרון העדיפות ועקרון השוויון. עקרון העדיפות קובע כי קיימות קטגוריות חוב שונות בעלות דרגה שונה. בעדיפות ראשונה נמצאים החובות לנושים מובטחים, דהיינו מי שהבטיחו את חובם באמצעות [[שעבוד (בטוחה)|שעבוד]]. לאחר מכן נמצאות הוצאות ניהול הליכי פשיטת הרגל. קטגוריית החוב הבאה בסדר העדיפויות היא החובות בדין קדימה, אשר כוללים חוב בגין שכר עבודה, חוב בגין ניכוי במקור משכר עבודה, מיסים מוניציפליים וממשלתיים, דמי שכירות וחוב [[מזונות]]. לאחר החובות בדין קדימה באים יתר החובות. עקרון השוויון קובע כי לגבי הנושים באותה דרגת עדיפות, החלוקה תתבצע בצורה פרופורציונלית לשיעור הנשיההנשייה שלהם מתוך כלל החובות באותה דרגה. לרוב, נכסיו של חייב שנמצא בחדלות פרעוןפירעון כלכלית אינם מספיקים כדי לשלם לנושים הרגילים שום חלק מנשייתם; פעמים רבות, אין בהם די כדי לשלם דבר לנושים בדין קדימה; במקרים חמורים, הם אינם מספיקים אף כדי לכסות את הדרגה הראשונה, החובות המובטחים.