פשיטת רגל – הבדלי גרסאות

ניתן לראות ב[[שמיטת כספים|שמיטת הכספים]] התנ"כית, מקור השראה לחקיקה בנושא פשיטת רגל בישראל. יש הטוענים{{מקור}} כי שמיטת הכספים המקראית ביטלה את כל החובות, ולא רק את חובותיהם של אלו שאין ביכולתם להחזיר במועד קבוע אחת לשבע שנים. על פי גישה זו, שמיטת הכספים המקראית היא מרחיקת לכת הרבה יותר מפשיטת הרגל המודרנית. אולם, על פי ה[[הלכה]], שמיטת כספים משמיטה רק חובות אשר מועד פירעונם כבר הגיע ובעל החוב לא הצליח לגבותם (או שכח לגבותם). בהתאם לגישה זו, שמיטת הכספים דומה לפשיטת הרגל של ימינו ומטרתה העיקרית היא למנוע פעולות כלפי החייב שאיננו יכול לשלם את חובו. שמיטת הכספים גרמה לבעלי הממון למעט ב[[הלוואה|הלוואות]], ועל כן ב[[תקופת בית שני]] תיקן [[הלל הזקן]] את ה[[פרוזבול]] המאפשר למעשה לעקוף את שמיטת החובות.

בניגוד לחוק המקראי, החוקים הראשונים שנחקקו בנושא ב[[אירופה|אירופה,]], ראו בפושט הרגל עבריין. ב[[אנגליה]] נחקק ב-[[1542]] החוק הראשון, שהטיל סנקציות על החייבים ממאסר ב[[בית כלא]] מיוחד לחייבים ועד [[עונש מוות]]. ב[[ארצות הברית]] נחקקו חוקים במהלך [[המאה ה-19]] שהובילו בהדרגה לגישה יותר סלחנית כלפי החייבים והגנה עליהם.

הישות הסטטוטורית המפקחת על פשיטות הרגל היא [[הכונס הרשמי]], באגף [[האפוטרופוס הכללי]] שבמשרד המשפטים. הצורך בפיקוח ממשלתי נובע מהעובדה שחדלות פירעון מעצם טבעה מערבת צדדים רבים אשר עניינם ההדדי עשוי להיות מיוצג בצורה הטובה ביותר בידי צד שלישי נייטרלי. הכונס הרשמי מתפקד כנאמן בפשיטת רגל עד שבית המשפט ממנה נאמן פרטי, שהוא לרוב עורך דין. משנתמנה נאמן, הכונס הרשמי מפקח על פעולתו.