הרצח בגן מאיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול שינוי לגן העיר |
מ הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 5:
==הרצח והאונס==
[[גן מאיר]] ב[[תל אביב]], הגובל ב[[רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)|רחוב המלך ג'ורג']], ניטע בשנת [[1944]] לזכרו של ראש העיר [[מאיר דיזנגוף]]. בעיר מעוטת הגנים (בימים שלפני [[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]] ו[[פארק הירקון]]), הפך הגן עד מהרה לאתר להתבודדות של זוגות אוהבים. ב-[[21 באוגוסט]] [[1949]], בשעה אחת לפנות בוקר, טיילו בגן שני צעירים, דניאל פקטורי ונעמי שטיין. דניאל פקטורי היה בן 25, [[מוזיקאי]] ומלחין, שהתגורר ב[[קיבוץ]] [[גן שמואל]], נשוי ואב לבת.{{הערה|1= [http://shira-ovedet.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=511757_shira&act=show&dbid=shira_creators&dataid=143 דניאל פקטורי] אתר שירה עובדת}}
לפי פסיקת בית המשפט, באותה עת שוטט בגן אדם בשם דוד יעקובוביץ. למרות שמו ה[[יהודי]], היה האיש יווני נוצרי מ[[קפריסין]], ששמו כריסטוס ניקולאידס,{{הערה|1=מעריב, 18 במאי 2012.}} אשר הגיע ל[[ארץ ישראל]] במסגרת הצבא ה[[בריטניה|בריטי]], הציג עצמו כיהודי, אימץ בהתאם את שמו היהודי ונשא לאשה צעירה יהודיה. האיש היה [[סטייה מינית|סוטה מין]] שנהג לתקוף זוגות המתבודדים בגן, להניס את הגבר במכות מקל ולבצע מעשה [[אונס]] באשה.
יעקובוביץ ניגש לדניאל ונעמי, הכה במקל בראשם, גרר את נעמי, שנאבקה עמו, ואנס אותה בכוח. הפעם גרמה תקיפת הגבר לפגיעה חמורה ב[[גולגולת
יעקובוביץ הגיע לאחר מעשה האונס לבית החלוצות הסמוך והזעיק את השומר למקום האירוע, בתואנה שמצא אשה פצועה בגן. השומר התקשר טלפונית למשטרה ונלווה ליעקובוביץ אל הגן שבו שכבה נעמי הפצועה. תוך כדי כך הגיעה למקום [[ניידת משטרה]] שהעבירה את נעמי ל[[מגן דוד אדום]] ומשם לבית חולים.
שורה 28:
לאחר דיונים שארכו שלושה שבועות פסק השופט כי יש להגיש נגד יעקובוביץ כתב אישום לבית המשפט המחוזי. ב-[[27 בנובמבר]] 1949 נפתח משפטו של יעקובוביץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב בנשיאותו של השופט [[נתן ברדקי|נתן ברדקי (בר זכאי)]]. יעקובוביץ הואשם ב[[רצח]] בכוונה תחילה של דניאל פקטורי כדי להקל על ביצוע האונס בנעמי שטיין. על יעקובוביץ הגן עורך הדין [[יצחק בן ימיני]] שהיה איש [[התנועה הרוויזיוניסטית]]. במשפט שארך שנה תמימה נערכו עשרות ישיבות, הופיעו עדים רבים, ונערכו חקירות נגדיות רבות, כשאולם בית הדין מלא מפה לפה בקהל צופים, בסקרנים ובעיתונאים.
בצעד חריג בית המשפט התיר למספר תובעים אזרחיים להופיע בשם הקרבנות, הנרצח ואלמנת הנרצח, לצד הפרקליט מטעם המדינה ובהם אבי הנרצח וקרבן האונס, עורך הדין מרדכי שטיין. שטיין תבע כי שם הנאשם ישונה לשמו כריסטוס ניקולאידס, בעוד יעקובוביץ מכחיש זהות זאת וטען כי הוא יהודי יליד [[סלוניקי]], בן לאב אשכנזי ואם ספרדיה שאינו דובר [[יידיש]] או [[לדינו]].
ב-[[23 בנובמבר]] [[1950]] מצא בית המשפט המחוזי את יעקובוביץ אשם ברצח דניאל פקטורי, על אף שהאמין לדברי הנאשם כי לא התכוון להרוג את דניאל פקטורי אלא רק לסלקו לבל יפריע למעשה האונס, וגזר עליו [[עונש מוות]].
עד שנת [[1954]], עת נחקק החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-1954, חל במדינת ישראל עונש מוות חובה על עבירת הרצח. עונש המוות חל מכוח [[פקודת החוק הפלילי]], 1936 ה[[המנדט הבריטי|מנדטורית]], שהמשיכה לחול במדינה על פי [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], התש"ח-1948, שבה נקבע המשך תחולתם של חוקי
המשפט, עובדות המקרה, קשר הדם בין דניאל פקטורי לנעמי שטיין (הם היו אחים מאב) ועונש המוות, כל אלה הפכו את הפרשה לפרשה סנסציונית שקיבלה כיסוי נרחב ב[[עיתונות]]. בעיקר "[[העולם הזה]]" הקדיש מקום נרחב ביותר לסיקור ישיבות בית המשפט ולתיאורי צבע של הנאשם, של העדים, של הפרקליטים ושל השופטים. הפרשה זעזעה את תושבי תל אביב ובמשך שנים פחדו התושבים לעבור בגן מאיר בלילות. העיתונאי [[נח קליגר]] כתב שנים רבות לאחר הרצח:
שורה 40:
==הערעור==
כנדון למוות הגיש דוד יעקובוביץ [[ערעור]] ל[[בית המשפט העליון]]. בדין ישבו השופטים [[שמעון אגרנט]], [[שמחה אסף]] ו[[משה זילברג]]. ביום [[12 ביוני]] [[1952]] נתן בית המשפט את גזר דינו. בית המשפט העליון דחה את טיעון ההגנה כי חבריה של אשתו של פקטורי ביצעו את התקיפה כעונש או אזהרה לפקטורי על שהוא מקים יחסי מין עם אחותו. בית המשפט העליון פסק (בערעור פלילי 125/50, שקבע תקדים חשוב במשפט הפלילי הישראלי) כי:
::"הגורם למות אדם כדי להקל על עשיית עבירה, אינו נחשב כ"רוצח" במובן סעיף 214 (ג) (סעיף הרצח בפקודת החוק הפלילי [[המנדט הבריטי|המנדטורית]]), אלא אם כן רצה או התכוון '''להמית''' את הקורבן".
לגבי מקרהו של יעקובוביץ פסק בית המשפט כי:
::"אין לה במקרה דנן להרשעת-הרצח על מה שתסמוך. השופטים קבעו, כי הנאשם '''לא התכוון''' להרוג את דני פקטורי, אלא רק לסלקו מן המקום".
והואיל וכוונת הנאשם הייתה לסלק את הקרבן כדי להקל על ביצוע האונס, פסק בית המשפט כי:
:"יש לבטל את הרשעתו של המערער ברצח, ולהעמיד תחתיה את הרשעתו בהריגה".
שורה 64:
==קישורים חיצוניים==
* {{דבר||החשוד זוהה|1949/08/26|00116}}
* {{דבר||עונש המוות הוחלף במאסר|1952/06/13|00702}}
* יעקב מרקל, [http://ymarkel.com/?p=281 גן מאיר – הרצח והאונס הראשון במדינת ישראל], באתר של יעקב מרקל
| |||