סובלנות – הבדלי גרסאות

סובלנות היא ערך הנובע משיקול מוסרי שבו בוחרים באיפוק כלפי עמדות, אמונות, פעולות, קבוצות או פרטים שלא מסכימים להם או שאינם מקובלים. חוסר הסכמה הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. הגדרת אדם כסובלני הוא כאשר הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). יכולת התערבות הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. טעמים ערכיים הם תנאי הכרחי למושג הסובלנות, כדי להבדיל מאיפוק מטעמים אחרים, או אדישות או תועלת. בחירה מודעת היא תנאי הכרחי למושג הסובלנות – כלומר בכוונה תחילה, כדי להבדיל מאדישות. ההימנעות מפעולה נגדית היא תנאי הכרחי. הסובלנות לפיכך היא עמדה פעילה ואינה מושג יחסי. {{הערה| מנוחין, ישי. (2005).'האם סובלנות נחוצה?' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס}} . הערכים עליהם מגוננת הסובלנות הם חירות וחופש בחירה שוויוני. סובלנות דורשת אכפתיות לרווחת הזולת. סובלנות היא בעיקר איפוק. לא להפעיל כוח שיש בידי הסמכות להפעיל כנגד ערכים ודעות והתנהגויות שאינם הולמים את ערכיה.

ישי מנוחין טוען שסובלנות ופלורליזם מתנגשים זה בזה. בפלורליזם מקבלים את האחר בלי שזה יגרום לסבל, כלומר באופן חיובי ועם הכרה בלגיטימיות של כל אחת מהעמדות במסגרת גבולות מוסכמים. מנוחין טוען לפיכך שהמונח סובלנות מיותר ועדיף להשתמש בפלורליזם דמוקרטי – כדי להכיר באזרחים שווים בעלי דוקטרינות דתיות ומוסריות סבירות. {{הערה| מנוחין, ישי. (2005).'האם סובלנות נחוצה?' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס}}

מייקל וולצר כותב בספרו "על הסובלנות" שהיא תמיד יחס לא שוויוני בו הקבוצות או היחידים מושאי הסובלנות נמצאים במעמד נמוך, כך שהתייחסות סובלנית היא פעולה של כוח, וקבלתה היא השלמה עם חולשה. צריך לשאוף לאמץ במקום סובלנות כבוד הדדי בין בני אדם. {{הערה| וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל-אביב: משרד הביטחון. עמ' 59}}.

התערבות הומניטרית פועלת בשם הסובלנות ובעזרת הסכמים בינלאומיים עבור תושבים מדוכאים כדי להביא להם רווחה גדולה יותר, לדוגמה, הסנקציות נגד דרום אפריקה. במדינות לאום הקבוצה השלטת מארגנת את החיים הציבוריים לפי תרבותה ומנציחה אותה על- ידי החינוך המקנה את סמליה וטקסיה וחגיה, זו המטרה של הקמת מדינת לאום. המדינה יכולה להרשות לעצמה להיות סובלנית כלפי המיעוטים שלה. כמיעוט הם רשאים להקים אגודות וולונטריות, בתי ספר, ארגוני תרבות, אך לא אוטונומיה שלטונית. כמו בקטלוניה שבספרד. {{הערה| וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל-אביב: משרד הביטחון. עמ' 35}} סובלנות מתקיימת בד בבד עם אי שוויון. קבוצה אתנית או דתית שהיא גם במעמד נמוך תהווה מוקד לחוסר סובלנות קיצוני שיתבטא לא בגרוש או בטבח משום שהם מועילים לחברה בעבודה שאף אחד לא מוכן לעשות, אלא באפליה מתמדת, דחייה והשפלה -כמו מהגרים בלתי חוקיים. ההשלמה עם נוכחותם אינה סובלנות אלא התעלמות. {{הערה|1=וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל-אביב: משרד הביטחון. עמ' 64}}

ירמיהו יובל טוען שבעבר סובלנות היתההייתה עניין של חסד פטרוני חד צדדי מצד מי שהכוח בידו. וכדי לשנות את ערכו צריך להחליפו במושג סובלנות כזכות ולא לבטל אותו. סובלנות היא הכרה באנושיות, זו אינה אמפתיה, היא אינה רגשית, והיא מתגלה דווקא במצב של עוינות וניגודים. סובלנות משמעה לסבול מהזולת ולהתגבר. הסבל הוא הבסיס לסובלנות. {{הערה| יובל ירמיהו. 'סובלנות כחסד וכזכות' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס עמ' 105-121.}}

בישראל, טוען וולצר, קשרי הקהילה חזקים עד כדי כך שהם משסעים את החברה למחנות אתניים, דתיים ואידיאולוגיםואידאולוגים קשיחים שכל אחד מהן מגן על גבולותיו ועל ערכיו, ויחד עם זאת הם כלואים בו בלא שבחרו בו. {{הערה|וולצר, מייקל. (1999). "על הסובלנות". תל-אביב: משרד הביטחון. עמ' 11}}.

בסאם טיבי במאמרו 'זכויות אדם באסלאם ובמערב' טוען שדמוקרטיה וזכויות אדם הן הערבות העיקרית לכבוד האדם. והפונדמנטליזם המוסלמי הוא הזן האחרון לטוטליטריות ההולך בעקבות הפשיזם והקומוניזם. פונדמנטליזם מעניק לאמונה אופי אידיאולוגיאידאולוגי ומגייס אנשים נגד האויב הלא מאמין. על מנת שיהיה אפשר לגשר בין תרבויות חייבים להבין את העובדות: 1. התורות האסלאמיות והמערביות הן בעלות השקפה אוניברסלית לכן הן מתנגשות. 2. האסלאם הוריש למערב הישגים פילוסופיים ומדעיים ועליונות התבונה. אך המערב התפתח הלאה והאסלאם לא. 3. האסלאם גרם לפוליטיזציה של הדת. המערב ליהירות והגמוניה פוליטית. 4. רעיון זכויות אדם שייך למוסר אוניברסלי. מוסר כזה חייב להתבסס על חילוניות של הפרדה בין דת ופוליטיקה.

כמוסלמי טוען טיבי ידוע לו שהשריעה מנוגדת לרעיון זכויות אדם אינדיבידואליות בהבחנתה למי מגיע זכויות. לכן זכויות אדם הן חילוניות אך אינן מנוגדות לדת, אלא במישור ערכי אחר. באיסלאםבאסלאם החק אדם כפוף לחק אללה ולכן יש הבדל בין השריעה לבין נורמות מודרניות אליהן צריך להתאים. {{הערה| טיבי, בסאם. 'זכויות אדם באסלאם ובמערב' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס עמ' 206-211.}}