עונג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏עונג ביהדות: הדבר שכתב מישהו לפניי, אשר אין הגבלה ביהדות על עונג בכללותו, אינו נכון כמעט לחלוטין. ציינתי את הגישות השונות ביהדות בעריכתי זו
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1רבייה
שורה 29:
בניגוד לדתות אחרות כמו ה[[נצרות]] וה[[בודהיזם]] המעודדות נזיריות, מצווה היהדות על "קידוש החומר", כלומר, שימוש בתשוקה לעונג כאמצעי להשגת מטרות נעלות יותר (אך רק לשם מטרה נעלית ובאם ישנה מטרה נעלית כזו בלבד, "[[קדש עצמך במותר לך]]". השקפה זו מתבטאת, בין השאר, במושג "[[סעודת מצווה]]", בקידוש היין ועוד. מגמה זו בולטת במיוחד בכתבי [[תנועת החסידות]]. לאור קבלת ה[[אר"י]] הרואה בעולם החומרי חלק ממקור אלוהי, מייחסים החסידים תפקיד חיובי לאלמנטים חומריים בחיים שהאדם השרוי בהם צריך "להעלותם לשורשם העליון בקדושה".
 
מאידך, קיימת גישה המנגדת לעונג בספרי מוסר השונים ובמספר חסידויות מסוימות, אשר רואות בעונג דבר שצריך תמיד לפרוש ממנו, גם בעת שמתעסקים עם דבר מצווה שבדרך כלל קשור בעונג כסעודת מצווה (כמו ב[[שבת]] ו[[יום טוב]]) ו[[יחסי מין|יחסי אישות]] לשם קיום [[פרו ורבו|מצוות פרייה ורביהורבייה]]. בולטת בכך (מן החסידויות) [[חסידות חב"ד]], אשר כבר מראשיתה ([[שניאור זלמן מלאדי|האדמו"ר הזקן]]) מודגש בה הפרישות מעונג, למשל באמרה הידועה של האדמ"ר הראשון של חב"ד אשר "מצוות הקשורות באכילה אין להדר בהם"{{מקור|מספר שמועות וסיפורים של רפאל נחמן כהן (אינו באמתחתי כעת)}}. אין זה רק בעונג מאכילה, אלא בכל עונג, כפי שמדגיש ריבוי פעמים האדמו"ר האחרון של חב"ד (בעיקר בסדרת הספרים "[[ליקוטי שיחות]]"). אפשר לראות גישות של פרישות (לא רק בימות החול אלא גם בשבת אשר "מצווה לענגה"{{מקור}}) בחסידויות נוספות. מקור הדברים קדום אף יותר (של"ה{{מקור|ראיתי באחד מספריו (מופנה מספרי חסידות חב"ד) ונשכח ממני שם הספר, כנראה בספרו שני לוחות הברית אך יש למצוא היכן. (כנראה בחלק המדובר על שבת, כמו במופעים של השבת במקרא ועוד)}} והבעש"ט{{הערה|ספר השיחות תש"ב עמוד 7}}).
 
==ראו גם==