עמרם קורח – הבדלי גרסאות

נולד ב[[צנעא]] לרב [[יחיא קורח]]. התייתם מאביו בגיל עשר ולמד אצל הרבנים חיים קורח ואברהם אלקארה. בגיל 19 נישא לנעמה, בת הרב יחיא שריאן. עוד קודם נישואיו שימש כסופר בבית דינו של אב בית הדין, הרב [[סלימאן קארה]], וכעבור שנים כחבר בין הדין. שימש כגובהגובה מיסים עבור שלטונות תימן, מזכיר קופת ההקדש ורב בית הכנסת אלכסאר.

ב-[[1932]] נבחר הרב [[יחיא אביץ']] לרב ראשי, והרב קורח והרב [[חיים משרקי]] שימשו עוזריו. הרב אביץ' נפטר בחודש חשוון ה'תרצ"ה ([[1934]]), והרב קורח החל לכהן בתפקיד הרב הראשי של צנעא, ובפועל כרבה של יהדות תימן. בעקבות סכסוכים בקהילה ביקש מה[[אימאם]] [[יחיא חמיד אלדין]] לשחררו מתפקידו. לאחר שנה שחררו מהתפקיד באופן חלקי, וכעבור שנתיים שוחרר מתפקידו לחלוטין.

פעל למען העלייה לישראל, עם הקמתה, ו[[עלייה לארץ ישראל|עלה לישראל]] במבצע "[[מבצע על כנפי נשרים|על כנפי נשרים]]", בערב [[יום הכיפורים]] [[ה'תש"י]] ([[1950]]). לדבריו עיכב את עלייתו ארצה מתוך תחושת אחריות לבני קהילתו שיוותרו אחריו בתימן.

הרב קורח נודע בידענותו במסורותיהם ומנהגיהם של יהודי תימן. קיים קשרים עם השלטונות המוסלמים, כגון בנושאי גביית המיסים ובפניות של השלטונות אל ראשי הקהילה. התייחד בהיותו יודע קרוא וכתוב בערבית, ובשל ידענותו ב[[שריעה|הלכה האיסלאמית]] הוסמך בידי השלטונות להסדיר חלוקת [[ירושה|ירושות]].<ref>[[שלמה דב גויטיין]], '''סערת תימן''', פתח דבר, עמ' 12.</ref> כמו כן, בספרו "סערת תימן" עשה שימוש במקורות ערביים הנוגעים להיסטוריה של יהדות תימן.

לרב קורח נולדו שמונה ילדים, מהם חמש בנות ושלושה בנים. שניים מבניו נפטרו בגיל צעיר. נכדו הרב [[שלמה קורח]] כיהן כרב העיר [[בני ברק]].