|
מהגר [[סנט קרואה|מסנט קרוקס]] בגיל 17, האריסון מילא תפקידים משמעותיים בתנועות לשוויון הגזע והמעמד הרדיקליות הגדולות ביותר בארצות הברית. בשנים 14–1912 הוא היה המארגן השחור המוביל [[המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה|במפלגה הסוציאליסטית של אמריקה]]. בשנת 1917 ייסד את ליגת החירות ואת "הקול", הארגון הראשון והעיתון הראשון של תנועת המודעות לגזע שנקראה "[[:en:New_Negro|הכושי החדש]]". מליגת החירות ו"הקול" הגיעה הנהגת הליבה של אנשים והתוכנית למודעות לגזע של תנועת [[מרקוס גארבי|גארווי]].<ref>''A Hubert Harrison Reader'', ed. with an introduction by Jeffrey B. Perry (Middletown: Wesleyan University Press, 2001), 1-2. This work (pp. 1–30) is used for general background on Harrison's life.</ref>
האריסון היה הוגה דעות בולט ומשפיע, שעודד את התפתחות [[תודעה מעמדית|התודעה המעמדית]] בקרב אנשים עובדים, [[גאווה שחורה|תודעת גזע חיובית בקרב אנשים שחורים]], [[אתאיזם אגנוסטי]], [[הומניזם חילוני]], [[פרוגרסיביזם|פרוגרסיביות חברתית]], [[מחשבה חופשית|ומחשבה חופשית]]. הוא תיאר את עצמו גם כ"בינלאומי רדיקלי" ותרם משמעותית למסורת הרדיקלית הקריבית. האריסון השפיע עמוקות על דור של מיליטנטים "כושים חדשים", בהם א 'פיליפ רנדולף, [[ צ'נדלר אוון |צ'נדלר אוון]], [[מרקוס גארבי|מרקוס גארווי]], [[ ריצ'רד בנג'מין מור |ריצ'רד בנג'מין מור]], [[ וושינגטון דומינגו |וושינגטון דומינגו]], [[ וויליאנה בורוז |וויליאנה בורוז]] [[ סיריל בריגס |וסיריל בריגס]].
== ראשית חיים ==
הוברט נולד לססיליה אליזבת היינס, אישה ממעמד הפועלים, באחוזת קונקורדיה, [[סנט קרואה]], [[איי הודו המערבית הדנים|הודו המערבית הדנית]]. אביו הביולוגי, אדולפוס האריסון, נולד משועבד. עדות אחת משנות העשרים הצביעהצביעה על כך שאביו של האריסון היה בעל נכסים רבים. אולם הביוגרף של האריסון לא מצא עדויות לכך וכותב כי "אין שום אינדיקציה לכך שלאדולפוס, פועל כל חייו, הייתה אי פעם, או שאפילו שכר אי פעם, אדמה". <ref>Jeffrey B. Perry, ''Hubert Harrison: The Voice of Harlem Radicalism, 1883-1918,'' New York: Columbia University Press, 2008, p. 41.</ref> כנער, האריסון הכיר עוני אך נודע לוהתוודע גם על מנהגילמנהגי אפריקה ועל ההיסטוריהולהיסטוריה העשירה במאבקים המוניים ישירים של העם הקרוסיאני. בין חבריו לבית הספר היהפגש את מי שיהיה חברו לכל החייםאורך חייו, מנהיג הפועלים הקרוסיאני לעתיד ופעיל חברתי, [[ד. המילטון ג'קסון]].
בהמשך חייו האריסון עבד עם פעילים רבים ילידי איי הבתולה, כולל ג'יימס סי קנגאטה, אנסלמו ג'קסון, רוטשילד פרנסיס, אליזבת הנדרסון, [[ קספר הולשטיין |קספר הולשטיין]] ופרנק רודולף קרוסווה. הוא היה פעיל במיוחד בתנועות ב[[איי הבתולה]] לאחר הרכישה האמריקאית של איי הבתולה במרץ 1917, וההתעללויותובזמן שהתרחשוההתרחשויות שם לאחר מכן תחת הכיבוש הימי האמריקני של האיים.
== הגירה וחינוך ==
האריסון הגיע לניו יורק בשנת 1900 כיתום בן 17 והצטרף לאחותו הגדולה. הוא התמודד עם דיכוי גזעי שלא דומה לשום דבר שהכיר בעבר. בקריביים הקשרים החברתיים שהכיר היו נזילים יותר. האריסון היה "המום" במיוחד בגלל עליונות לבנה-ארסית המאופיינת על ידי [[לינץ'|לינצ'ים]], שהגיעו לשיא בשנים אלה [[דרום ארצות הברית|בדרום]] . הםהלינצ'ים היוהיוו זוועה שלא הייתה קיימת בסנט קרואה או באיים הקריביים האחרים. בנוסף, העובדה שברוב המקומות מספר השחורים ושאר האוכלוסיהאוכלוסיה בעלת הצבע עלה בהרבה על המספר שלמספר הלבנים פירושה הייתהדאגה שהיהשיהיה להם מרחב חברתי רב יותר בהם ניתן היה לפעול הרחק מפיקוחם של הלבנים.
בהתחלה, האריסון עבד עבודותבעבודות שירות בשכר נמוך בזמן שלמד בלילה בתיכון. בהמשך חייו המשיך האריסון ללמוד [[אוטודידקטיות|כאוטודידקט]]. בזמן שהיה עדיין בתיכון, הכירו ביכולותיו האינטלקטואליות והוא תואר ב''[[New York World|העולם]],'' עיתון יומי ניו יורקי כ"גאון". בגיל 20 מכתב מוקדם שלו פורסם ב''[[הניו יורק טיימס|ניו יורק טיימס]]'' בשנת (1903).<ref>Hubert H. Harrison, "A Negro on Lynching," ''[[New York Times]]'', June 28, 1903, p. 8.</ref> הוא הפך לאזרח אמריקני וחי בארצות הברית עד סוף ימיו.
== נישואין ומשפחה ==
|
