תסיסנית המחקר – הבדלי גרסאות

הנקבות מגיעות לבגרות מינית כ-8-128–12 שעות לאחר הגיחה מה[[גולם]]. קבוצות נוירונים מסוימות במוח הנקבות נמצאו כמשפיעות על ההתנהגות במהלך הזיווג ובחירת בן הזוג. לדוגמה, הפעלה של קבוצת נוירונים בעצב הבטן מאפשר לנקבה להשהות את תנועת גופה ולכוון את עצמה כלפי הזכר כדי לאפשר הזדווגות. דיכוי של הנוירונים הללו גורם לכך שהנקבה נמצאת בתנועה וההזדווגות אינה מתאפשרת. אותות כימיקליים שונים, כגון פרומונים זכריים מסוגלים להפעיל את הנוירונים הללו.

סנוסף, זכרים עם ניסיון מיני משנים את ריקוד החיזור כאשר הם מנסים להזדווג עם נקבה חדשה - הזכרים המנוסים מקדישים פחות זמן לחיזור, כך שפרקי הזמן בין הזדווגויות מתקצר והם מסוגלים להתרבות מהר יותר מאשר זבובים בתולים.

הנקבות והזכרים של תסיסנית המחקר פועלים בצורה פוליגמית. התנהגות זו מובילה לכך שהפעילות בשעות הערב יורדת בהשוואה לזבובים בתולים, ובצורה יותר חזקה אצל הזכרים. פעילות הערב כוללת דברים שאינם חיזור והזדווגות, כגון מציאת מזון. אחוזי הצלחת רבייה משתנים בין זכרים ונקבות, מכיוון שנקבות זקוקות להזדווגות אחת בלבד כדי להגיע לפיריון מירבימרבי. הזדווגות עם מספר זכרים לא מעניקה שום יתרון על פני הזדווגות עם זכר אחד, כך שאין שינוי בפעילות הערב של נקבות מונגמיות או פוליגמיות. לזכרים לעומת זאת, הזדווגות עם מספר נקבות מעלה את הסיכוי להעמדת צאצאים מגוונים יותר מבחינה גנטית, ולכן מתאימים יותר לסביבתם. זכרים פוליגמיים משקיעים מאמצים רבים יותר בחיזור ובהזדווגות לעומת זכרים מונוגמיים, ולכן ישנה השפעה שונה על פעילות הערב. המגנון המשפיע על התנהגות החיזור בדורזופילה נשלט על ידי נוירוני DN1 ו-LND. הנוירונים הללו פועלים בצורה מחזורית, כאשר המחזוריות מושפעת מקשקים סוציו-מינים וקשורה לירידה בפעילות הערב.