יעקב הופרט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 18:
בפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[פלישת גרמניה הנאצית לפולין]], ברחו הוריו עם שישה מילדיהם ל[[אוקראינה]] שהייתה בשליטת [[ברית המועצות]]. יעקב ששירת אז בצבא, נשאר בפולין. הצבא הפולני התפרק מאימת הצבא הגרמני וחייליו ברחו ל[[רוסיה]] ואוקראינה. הופרט ברח עם קבוצת חיילים פולנים לאוקראינה ושם פגש במקרה את משפחתו והתאחד איתה. המשפחה בחרה להישאר עם אזרחותה הפולנית בתקווה לחזור לפולין, ועל כן הענישו אותם הרוסים והם נשלחו ל[[סיביר]] באישון לילה, ברכבות משא של בהמות.
לאחר חתימת ההסכם בין הממשלה הפולנית הזמנית שהוקמה בגלות לבין [[סטלין]] ששלט ברוסיה, שוחררו כל האזרחים הפולנים מסיביר. המשפחה החליטה להמשיך ל[[אוזבקיסטן]] החמה יותר, במחשבה להתקרב לארץ ישראל. מצבם היה בכי רע והם רעבו ללחם. כאשר הגיע החורף הקשה, נפטרו שני הוריו בהפרש של 10 ימים מקור ורעב. בשנת 1946 החליטו יעקב וארבעת אחיו לחזור לפולין לעיר [[לודז']], שם הצטרף ל[[תנועת הבריחה]] ואיתם עזב לגרמניה, בה הדריך נוער יהודי במחנה ליד [[מינכן]]. בצו התנועה נתבקש לעבור למחנה [[ברגן-בלזן]] שהיה בצד האמריקאי של גרמניה ולהיות ממקימי ה"קיבוץ" שנתמך על ידי ארגון ה[[ג'וינט]] וארגונים יהודיים נוספים, ונועד לתגבר את קיבוץ [[כפר החורש]] בארץ ישראל.
בברגן-בלזן הכיר יעקב את אשתו לעתיד, מרגלית אקסלרד, אף היא ניצולת שואה. הם נישאו בגרמניה, קיבלו [[סרטיפיקט]]ים יחד עם כל הגרעין ועזבו את גרמניה. ב 5.5.1948 והגיעו לארץ ישראל ביום הכרזת המדינה ופרוץ [[מלחמת השחרור]]. יעקב השתמש בהכשרתו מהצבא הפולני כ[[צלף (ירי)|צלף]] והשתתף בקרבות באזור קיבוץ כפר החורש.
שורה 24:
בשנת 1949 עזב את כפר החורש ועבר להתגורר בצפת לאחר שקיבל הצעה מהסוכנות היהודית לנהל את מדור הקליטה בעיר ואת מעברת העולים. ב 1953 נבחר למזכיר לשכת העבודה, היה פקיד שומה של צפת ואחר כך של טבריה עד שנבחר לראשות העיר<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=LMRV%2F1965%2F11%2F25&id=Ar00633&sk=0B46CF18|הכותב=עיתון למרחב|כותרת=י. הופרט מהמערך נבחר לראשות עיריית צפת|אתר=|תאריך=נובמבר 25, 1965}}</ref> מטעם [[מפלגת העבודה]].
▲בתקופתו, נבנתה התחנה המרכזית של העיר. הוא השיג תרומות לבניית [[המרכז הרפואי זיו]] המשרת עד היום את תושבי הצפון. דאג לשיפוץ [[כיכר המעיין הרדום]] וסביבתו ובמקום מתקיימים פסטיבלים ואירועים מרכזיים של העיר. קידם את פרויקט מעיין [[עין נוטרה|עין א-תינה]] ששימש כמקור מי השתייה של העיר שאוכלוסייתה גדלה. ודאג שלא יסירו מצפת את הקלות המס על מנת שהעיר תמשיך לצמוח ולהתפתח<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=LMRV%2F1968%2F04%2F30&id=Ar02515&sk=BAA00354|הכותב=עיתון למרחב|כותרת=שימור הישן ופיתוח ברוח הזמן|אתר=|תאריך=אפריל 30, 1968}}</ref>.
היה לו יחס חם ואוהד לאמנים בעיר העתיקה ורבים מהציירים הפכו לידידיו כמו [[אן מדלי]], [[משה קסטל]], [[חיה שוורץ]], [[עליזה נהור]], [[משה ציפר]] ועוד. היה קשוב לבקשותיהם והשתדל לעזור. בעצמו היה צייר חובב.
שורה 31 ⟵ 30:
לאחר פרישתו מהכהונה הציבורית, היה יועץ מס והתמסר למשפחתו.
בשנת 1999 נפטר
== הנצחה ==
על שמו
== הערות שוליים ==
| |||