עוולת גרם הפרת חוזה – הבדלי גרסאות

היסוד הבסיסי לקיומה של העוולה הוא קיומו של חוזה מחייב כדין בין שני צדדים. חוזה נחשב למחייב כדין כאשר הוא עומד בכל הדרישות הקבועות בחוק ליצירת חוזה. לדוגמא, עליו להוות מיזוג של הצעה וקיבול לפי סעיף 1 לחוק החוזים. הצורך לספק הגנה רחבה ככל האפשר לחוזה בפרט ולחיובים בכלל, הוביל למגמה של הרחבת גבולות העוולה. הרחבה זו מתאפשרת באמצעות פרשנות רחבה יותר של היסוד, המהווה שער כניסה לביסוס העוולה. נבחן הרחבה זו בעזרת מספר דוגמאות: <br /> <br />

*'''חוזה פסול''' - לכאורה, נראה כי עוולה זו לא תחול על חוזה בלתי חוקי לפי סעיף 30 לחוק החוזים, מכיוון שהוא אינו עומד בדרישות החוק הנדרשות ביסוד זה. אולם, לפי סעיף 31 לחוק החוזים, יכול ביהמ"ש לתת תוקף לחיוביים מסוימים בחוזה אם מצא לנכון לעשות זאת. למרות שהחיובים הופכים להיות מכוח דין (החלטת ביהמ"ש) ולא מכוח חוזה, תחול העוולה, שכן מטרת ההחלטה הייתה לתת תוקף לכוונת הצדדים. ניתן ללמוד מדוגמא זו כי העוולה יכולה להשתרע גם על חיובים מכוח דין, וגם במקרים בהם החוזה היה פסול. <br />

*'''משא ומתן לקראת כריתת חוזה''' - מסקירת הפסיקה עולה כי [[משא ומתן]] לקראת חוזה נמצא מחוץ לגבולות העוולה וכי החלתה על שלב זה תרוקן את הדרישה לקיומו של חוזה מחייב כדין. אולם, צד למשא ומתן הפורש בשלב מאוחר שלא ב[[תום לב]] מפר את החובה המוטלת עליו מתוקף סעיף 12 לחוק החוזים המחייב את הצדדים לחוזה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת גם בשלב המשא ומתן. לכן, יש הטוענים שצד זר הגורם לצד לחוזה להפר חובה זו חושף עצמו לתביעה בגין עוולת גרם הפרת חוזה. פרשנות רחבה זו של העוולה מבטלת כמעט לגמרי את ההפרדה בין חיוב הנובע מחוזה לבין חיוב הנובע ממקור אחר. מבין שלושת הדוגמאות לעיל, דוגמא זו הינה המרחיקה ביותר, מכיוון שהמשא ומתן טרם הגיע לקיצו והחוזה טרם הבשיל. בפרק העוסק ב[[#מבט לעתיד לאור השינויים הרלוונטיים בהצעת הקודיפיקציה|היבטים רלוונטיים של הצעת הקודיפיקציה]] נראה כיצד המחוקק מאמץ פרשנות זו ומעגנה בחוק. <br /> <br />