התקפת האצ"ל על יפו – הבדלי גרסאות

ב-[[14 במאי]] [[1948]], בשעה ש[[דוד בן-גוריון]] הכריז על הקמת מדינת ישראל, נכנסה שיירה של כוחות האצ"ל וההגנה ליפו. לאחר כניעת יפו עזבו את העיר המשטרה והצבא הבריטיים{{הערה|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}} ובעיר הוכרז [[משטר צבאי]]. מרכז העיר הופקד בידי האצ"ל, שהקים את מטהו בבניןבבניין בית המשפט, ושאר חלקיה - לידי ההגנה, שהמטה שלה התמקם בבית הדואר הראשי. השלטון הצבאי נמשך כשנה.

בהתקפת האצ"ל על מנשיה נהרגו 33 מלוחמיו (15 בכיבוש, 17 בקרבות עם הבריטים על השכונה ולוחמת אחת בעת שהרכיבה רימון בבית מלאכה של הארגון) ונפצעו 75.{{הערה|{{עוגן|המערכה על יפו בתשח}} ארנון גולן, יעקב פלג, אלון קדיש, יונה בנדמן, '''המערכה על יפו בתש״ח''', עמ’ 122, הערת שוליים 47}} אחד הנופלים, נחמיה יעקובי, מקום קבורתו לא נודע.{{הערה|1=[http://www.eitan.aka.idf.il/1093-7910-HE/Eitan.aspx נחמיה יעקובי] [[אית"ן|באתר הענף לאיתור נעדרים של צה"ל]]]}} בין הנופלים היו מפקד האצ"ל במחוז תל אביב, {{יזכור|88561|יוסף לוי (גונדר עוזי)}}, וה[[כדורגלן]] הנודע [[נתן פנץ]], שנהרגו מאש הבריטים. יפו עצמה לא נכבשה למעשה, אלא נכנעה. לאחר ההתקפה על העיר עדיין נותרו בה כוחות לוחמים שהצליחו להדוף התקפות (בפרט התקפת הנגד על [[א-ריש]] ב[[מבצע חמץ]]), אולם העיר כולה הייתה על סף התמוטטות.{{הערה|שם=ימיה האחרונים}}

אין ספק שהתקפת האצ"ל, למרותעל אף הטעויות הקשות שנעשושליוו בהאותה, תרמה תרומה מכרעת לכניעת העיר, משום שלאחריה לא נותר בה כוח לוחם, בגללבשל הבריחה ההמונית{{הבהרה|דורש ניסוח מחודש}}.