נחום וייספיש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הרחבה |
||
שורה 5:
=== תולדות חייו ===
נולד בירושלים בשנת תרמ"ח (1888) לרבי דוד בהר"ן ולשרה שלזינגר, בתו של עקיבא יוסף שלזינגר. מצד אביו היה נכדו של רבי נחום לעווי, הידוע גם כצדיק משאדיק ונקרא על שמו. נחום היה הילד השביעי מתוך שמונת הילדים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אליעזר ריבלין|שם=ספר היחס - צאצאי נחום לעווי ומינה לאה לבית ריבלין|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=2010|עמ=}}</ref> בילדותו, למד נחום בישיבת "עץ חיים". בהיותו בן 17 בלבד שודך לבתו של חיים דב קנטור. עלמה יפה ומטופחת, בת 18. לפי תנאי החתונה הוא היה מיועד להמשיך ללמוד בישיבת "אוהל משה", שאותה ניהל אביו, בירושלים, על חשבון חתנו. הוא נחשב לאחד מבחורי הישיבה המבריקים ביותר וכממשיך לאביו. לאחר שלוש שנים, בהשפעת סבו עקיבא יוסף שלזינגר, ובהשפעת חתנו ר' חיים דוב (קנטור)<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.tidhar.tourolib.org/|הכותב=|כותרת=Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel {{!}} אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו|אתר=www.tidhar.tourolib.org|מידע נוסף=[חיים דוב] "השיא את בנותיו לבחורים ממיטב חניכי ישיבות ירושלים ועזר לסידורם במושבות, כדי ליצור מזיגה בין הישוב הישן ובין החדש. בכלל היה משתדל להביא שני חלקים נפרדים ומנוגדים אלה של הישוב לידי כך, שכל אחד מהם יכיר בערכים החיוביים של השני לטובת כלל האומה והארץ."|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-11-22}}</ref> החליט שהוא הולך ליישב את ארץ ישראל. נחום וייספיש ואשתו פייגה רוח'ל (ציפורה רחל בת ר' חיים דוב קנטור) יצאו לשפיה הקטנה והמבודדת. לדבריו "אדם העוסק ביישוב ארץ ישראל יכול לשלב בעבודתו גם לימוד תורה, וליישם את הלימוד הקשור בהלכות הקשורות לארץ הלכה למעשה" (דברי החת"ם סופר).<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסיפה נחשון|שם=סבתא מרים מספרת - מרים לונדין|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=סטודיו צפריר|שנת הוצאה=2011|עמ=29}}</ref>
לפי עדותו של ליפא ויסמן, בן הדור השני למייסדי שפיה, לחוקר תולדותיהן של מושבות [[העלייה הראשונה]] שאול דגן: "חורף וקיץ באשמורת שלישית, היה ר' נחום וייספיש רותם את עגלתו ועליה כדים וסירים לחליבה, ועושה דרכו לפוריידיס. שם היו הרועים חולבים
ערב מלחמת העולם הראשונה התארגנה משלחת רבנים ירושלמיים בראשות הרב קוק והרב זוננפלד לבנות גשר אידיאולוגי בינם לבין בני מושבות הבילויי"ם. כאשר הגיעו לשפיה הם התקבלו בכבוד רב על ידי בני המושבה. באחד מעיתוני התקופה מתואר האירוע: <blockquote>"קבלת הפנים הייתה חמה ונלהבת. עוד בטרם נכנסה העגלה למושבה כבר עמדו בני המקום וציפו לה. הילדים היו מלובשים בבגדי חג והחזיקו בידיהם זרי פרחים. לפתע הבחינו הרבנים בתופעה מוזרה. מול העגלה צעדה קבוצת איכרים כשבידיהם כיכרות לחם וצרורות מלח, וביניהם אחד בעל קומה ואדום זקן, כשהוא לבוש ב"קפטן" )קפוטה( ירושלמי מוזהב ולראשו שטריימל גדול. "חובש שטריימל בשפיה?" פרצה קריאת תימהון מהרבנים. זה ר' נחום דוד'ס (של דוד בהר"ן) והוא גר כאן קרוב לעשר שנים - איכר מבני ירושלים, תלמיד חכם וחובש שטריימל לראשו – צריכים לברך עליו שהחיינו."<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/library/reading_corner/pages/journey_of_the_rabbis.aspx|הכותב=|כותרת=המסע של הרב קוק לקירוב לבבות בארץ ישראל|אתר=web.nli.org.il|עמודים=|תאריך=|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2020-11-21|ציטוט=מבט מזכרון יעקב אל שפיה, העיירה הסמוכה שגם בה ביקרו הרבנים. שנה לא ידועה (תמונה).}}</ref></blockquote>
35 שנים חי נחום וייספיש בשפיה ובזכרון יעקב והיה דמות יוצאת דופן בחיי המושבות בארץ: בן ישיבה מירושלים, העובד גם את אדמתו ומעורה בחיי המושבה. ביתו היה פתוח לכל והכנסת האורחים שלו הייתה מן המפורסמות. בביתו התארחו איכרים, פועלים, חלוצי [[העלייה השנייה]], חברי ההגנה וערביי הסביבה
בימי מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט ביום ד' בתמוז תרצ"ח (3.7.1938), יצא נחום השכם בבוקר כדרכו לפוריידיס. על גבול זכרון יעקב התנפלו עליו חמישה ערבים, לא מבני הכפרים בסביבה, ורצחוהו. הוא הובא לקבורה בבית הקברות שעל [[הר הזיתים]] בירושלים. ראשי "היישוב הישן" הירושלמי ליוו אותו למנוחות יחד עם אנשי שפיה וזכרון יעקב ונכבדי הערבים בסביבה. הניח אישה, ארבעה בנים ושבע בנות. פחי החלב, שנשארו זרוקים במקום הירצחו של נחום, לא הוזזו ממקומם במשך שנים מפאת הכבוד והקדושה שייחסו לו ערביי פרדיס. הם היוו כעין מצבה לזכרו.<ref name=":0" /><blockquote>"כשפרצו המאורעות החלו כולם להפציר בו שיחדל ממנהגו לצאת יחידי ובטרם שחר לפוריידיס, שמא יארבו לו וירצחוהו, אבל ר' נחום לא נעתר להפצרות ולא פסק ממנהגו. נסתיימה השבת ור' נחום כהרגלו באשמורת השלישית רתם את עגלתו, העמיס עליה את הכדים והסירים, טען את רובהו ויצא לדרך. בשעת בוקר מוקדמת הבחין אחד האיכרים באחת מפרדותיו של ר' נחום שהיא עושה דרכה למושבה, ועליה הריתמות. האיכרים נזעקו וכעבור זמן קצר נתגלתה גופתו נקובת הכדורים של ר' נחום וייספיש מוטלת על עגלתו. רוצחיו א6רבו לו וירו בו בגבו, הם לא העזו לצאת מולו פנים אל פנים..."<ref>{{צ-ספר|מחבר=ש' דגן|שם=מזמארין לזכרון יעקב|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=|שנת הוצאה=1988|עמ=111}}</ref> </blockquote> ▼
▲בימי מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט ביום ד' בתמוז תרצ"ח (3.7.1938), יצא נחום השכם בבוקר כדרכו לפוריידיס. על גבול זכרון יעקב התנפלו עליו חמישה ערבים, לא מבני הכפרים בסביבה, ורצחוהו. הוא הובא לקבורה בבית הקברות שעל [[הר הזיתים]] בירושלים. ראשי "היישוב הישן" הירושלמי ליוו אותו למנוחות יחד עם אנשי שפיה וזכרון יעקב ונכבדי הערבים בסביבה. הניח אישה, ארבעה בנים ושבע בנות. פחי החלב, שנשארו זרוקים במקום הירצחו של נחום, לא הוזזו ממקומם במשך שנים מפאת הכבוד והקדושה שייחסו לו ערביי פרדיס. הם היוו כעין מצבה לזכרו.<ref name=":0" /><blockquote>"כשפרצו המאורעות החלו כולם להפציר בו שיחדל ממנהגו לצאת יחידי ובטרם שחר לפוריידיס, שמא יארבו לו וירצחוהו, אבל ר' נחום לא נעתר להפצרות ולא פסק ממנהגו. נסתיימה השבת ור' נחום כהרגלו באשמורת השלישית רתם את עגלתו, העמיס עליה את הכדים והסירים, טען את רובהו ויצא לדרך. בשעת בוקר מוקדמת הבחין אחד האיכרים באחת מפרדותיו של ר' נחום שהיא עושה דרכה למושבה, ועליה הריתמות. האיכרים נזעקו וכעבור זמן קצר נתגלתה גופתו נקובת הכדורים של ר' נחום וייספיש מוטלת על עגלתו. רוצחיו
=== הערות שוליים ===
| |||