נחום וייספיש – הבדלי גרסאות

נחום וייספיש (1888 - 1938) היה תלמיד ישיבה שהצטיין בלימודיו. לאחר נישואיו, החליט לעזוב את הישיבה ולעבוד את האדמה, כי האמין שעבודת האדמה תאפשר לו לקיים את מצוות ארץ ישראל. התנהגותו זו הייתה חלק מניסיון לקדם את הקשר בין הישוב הישן לבין החלוצים עובדי האדמה. כל חייו ראה עצמו כאברך ירושלמי וכתלמיד חכם, אך גם כחקלאי עובד אדמה. הוא עשה חיל הן בלימודיו והן בעבודת האדמה. היו לו שטחים רחבים של מטעים, פלחה, זיתים וכרמים. הוא גם היה אחראי על כשרות הענבים מהעורלה ביקב [[זכרון יעקב]] ופיקח על כשרות החלב, שקנה מן הערבים בכפר [[פוריידיס]], עבור תעשיית הגבינה.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=משרד הביטחון - אגף השיקום היחידה להנצחת החייל|שם=יזכור - פרשיות חייהם ומותם של הקורבנות בדרך להקמת מדינת ישראל משנת תר"ך ועד ט"ז בכסלו תש"ח (1860 - 29.11.1947)|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=משרד הביטחון|שנת הוצאה=1993|עמ=96}}</ref>

'''נחום וייספיש''' נולד בירושלים בשנת תרמ"ח (1888) לרבי דוד בהר"ן ולשרה שלזינגר, בתו של עקיבא יוסף שלזינגר. מצד אביו היה נכדו של רבי נחום לעווי, הידוע גם כצדיק משאדיק ונקרא על שמו. נחום היה הילד השביעי מתוך שמונתשמונה הילדיםילדים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אליעזר ריבלין|שם=ספר היחס - צאצאי נחום לעווי ומינה לאה לבית ריבלין|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=2010|עמ=}}</ref> בילדותו, למד נחום בישיבת "עץ חיים". בהיותו בן 17 בלבד שודך לבתו של [[חיים דב קנטור]]. שידוך שהיה יוצא דופן מאוד באותם הימים. בעוד חיים דוב גר במושבה מאיר שפיה, הוא רצה שבנותיו יתחתנו עם בחורי ישיבה טובים מירושלים. ציפורה רחל, בתו של חיים דוב, הייתה עלמה יפה ומטופחת, בת 18, הגדולה בשנה מחתנה. לפי תנאי החתונה הוא היה מיועד להמשיך ללמוד בישיבת "אוהל משה" על חשבון חתנו. את ישיבת "אוהל משה" ניהל אביו, ר' דוד בהר"ן (בן הרב נחום). הואנחום נחשב לאחד מבחורי הישיבה המבריקים ביותר וכממשיך לאביו. לאחר שלושכשלוש שנים, החליט נחום וייספיש שהוא מפסיק את לימודיו בישיבה ועובר לשפיה לעבוד את האדמה. הסיבה להחלטה זו אינה ברורה. יתכן שמעבר זה נעשה בהשפעת סבו עקיבא יוסף שלזינגר, ובהשפעתשהיה מבוני ומתיישבי פתח תקווה. יתכן שנעשה בהשפעת אשתו, שהתגעגעה לביתה בשפיה ויתכן שההחלטה נעשתה בעקבות חתנו ר' חיים דוב (קנטור)<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.tidhar.tourolib.org/|הכותב=|כותרת=Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel {{!}} אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו|אתר=www.tidhar.tourolib.org|מידע נוסף=[חיים דוב] "השיא את בנותיו לבחורים ממיטב חניכי ישיבות ירושלים ועזר לסידורם במושבות, כדי ליצור מזיגה בין הישוב הישן ובין החדש. בכלל היה משתדל להביא שני חלקים נפרדים ומנוגדים אלה של הישוב לידי כך, שכל אחד מהם יכיר בערכים החיוביים של השני לטובת כלל האומה והארץ."|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-11-22}}</ref> החליט שהוא הולך ליישב את ארץ ישראל. נחום וייספיש ואשתו פייגה רוח'ל (ציפורה רחל בת ר' חיים דוב קנטור) יצאו לשפיה הקטנה והמבודדת. לדבריוהעדות היחידה שיש לנו על מעבר זה, מעבר לסיפורי המשפחה, הייתה ציטוט מדבריו של וייספיש: "אדם העוסק ביישוב ארץ ישראל יכול לשלב בעבודתו גם לימוד תורה, וליישם את הלימוד הקשור בהלכות הקשורות לארץ הלכה למעשה" (דברי החת"ם סופר).<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסיפה נחשון|שם=סבתא מרים מספרת - מרים לונדין|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=סטודיו צפריר|שנת הוצאה=2011|עמ=29}}</ref>

המעבר לשפיה לא היה פשוט לבן הישיבה שלא ידע דבר על עבודת האדמה ועל המושבות.לפי עדותו של ליפא ויסמן, בן הדור השני למייסדי שפיה, לחוקר תולדותיהן של מושבות [[העלייה הראשונה]] שאול דגן: "חורף וקיץ באשמורת שלישית, היה ר' נחום וייספיש רותם את עגלתו ועליה כדים וסירים לחליבה, ועושה דרכו לפוריידיס. שם היו הרועים חולבים הישר לכלים של ר' נחום, שלא תהיה חלילה טריפה..."<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=יואב רגב|שם=מאיר שפיה מושבה בכרמל|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=אחיאסף הוצאת ספרים בע"מ|שנת הוצאה=2008|עמ=106 - 107; 115 - 116}}</ref> <ref>שנת תרצ"ח הייתה שנת שמיטה, באותה שנה הרחיב וייספיש את משק החלב, והגדיל את אספקת מוצרי החלב לקהל, שסמך על השגחתו. כדי לספק את הדרישה, רכש וייספיש חלב אצל תושבי הכפר השכן, ומדי בוקר יצא לשם להשגיח על החלב בשעת החליבה.</ref>