אל-פג'ר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: שגיאת כתיב תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ ←היסטוריה: הוספת מקור, ניסוח |
||
שורה 8:
בסוף 1973 החל העיתון לפרסם סדרה של מאמרים בגנותו של [[מוחמד עלי אל-ג'עברי]], שהיה ראש עיריית חברון במשך עשרות שנים, ותמך בסיפוחה של הגדה המערבית לממלכת ירדן ב[[קונגרס יריחו]] בדצמבר 1948. העיתון האשים אותו בשיתוף פעולה עם שלטונות ישראל ואף כינו אותו "שייח הכיבוש"{{הערה|{{דבר|דני רובינשטיין|ושוב פולמוס במערת המכפלה|1973/09/25|00902}}}}. בין השאר גינו אותו, על אישור להתקנת סככה למתפללים היהודים ב[[מערת המכפלה]]{{הערה|{{דבר||אנשי דת מוסלמים מוחים על התקנת הסככה במכפלה|1973/09/17|00206}}}}, על כך שלא נאבק נגד הפקעת קרקעות לטובת הקמת [[קריית ארבע]]{{הערה|{{דבר||מחאות על הפקעת קרקע ליד קרית־ארבע|1973/09/23|00526}}}}, ושהסכים עם התוכנית להקמת [[המנהל האזרחי]]{{הערה|{{דבר|דני רובינשטיין|סמכויות אזרחיות בשטחים|1973/10/02|00505}}}}. בפברואר 1974, נעלם יוסף נאצר{{הערה|{{מעריב|אדי סופר|חיפושים נרחבים בשטחים אחרי המו''ל של "אל פג'ר" שנעלם מביתו|1974/02/10|00108}}}}, אחותו האשימה את אנשיו של ג'עברי בחטיפתו{{הערה|{{מעריב|אדי סופר|אחותו של מו"ל "אל פג'ר" תבהיר נסיבות חטיפתו|1974/02/13|01627}}}}.
לאחר העלמות המו"ל יוסוף נאסר בן דודו [[חנא סניורה]] לקח את ניהול העיתון. [[משרד הביטחון]] ו[[משרד הפנים]] לא אישר לסניורה להיות מו"ל העיתון, תחילה בטענה שלא נרשם כחוק כעורך, ואחר כך בטענה שמכר תרופות ללא אישור כשהיה רוקח{{הערה|{{מעריב||נדחתה עתירת עורך אל־פג'ר לצו שיאסור סגירת .עתונו|1974/12/12|00700}}}}{{הערה|{{דבר||מאמץ למנוע סגירת "פג'ר"|1975/11/21|00211}}}}. לאחר שהגיש עתירה ל[[בג"ץ]] באמצעות עורכת הדין [[פליציה לנגר]], התירו שלטונות ישראל את יציאת העיתון{{הערה|{{דבר||צו ביניים נגד סגירת "אל פג'ר"|1974/12/02|00307}}}}. בשנת 1977, הודיעה שיוציא שבועון בעברית "שיהיה מיועד לציבור הישראלי", בו יפרסמו מאמרים של כותבים יהודים וערבים{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|"אל פג'ר" יוציא שבועון בעברית "שיהיה מיועד לציבור הישראלי"|1977/06/15|00402}}}}. השבועון בעברית יצא
בתחילת שנות ה-80, אימץ "אל-פג'ר" בעריכת סניורה את הקו המדיני של [[פת"ח|תנועת הפת"ח]], והוא היה לנציג בלתי רשמי של הארגון בירושלים. סניורה הציג קו מתון וקרא לפשרה טריטוריאלית על בסיסי קווי 1967. ב-1985 היה בין הנציגים המקומיים שמדינת ישראל הסכימה לשתף במשלחת ירדנית-פלסטינית למשא ומתן מדיני בחסות [[ארצות הברית]]{{הערה|{{כותרת ראשית|מיכל סלע|נציגים פלסטינים למשא ומתן: בינתיים מאזינים להם רק במימשל|1985/11/27|00701}}}}{{הערה|{{מעריב|שמואל שגב|כשלון השליח|1985/08/20|01002}}}}. בדצמבר 1985 השתתף במשחק סימולציה על עתיד המשא ומתן, שארגן שר החוץ לשעבר [[אבא אבן]]{{הערה|{{מעריב|אבינועם בר יוסף|היום יתקיים משחק סימולציה על עתיד המו"מ במזה"ת|1985/12/15|00204}}}}. בתקופה זו נהגו פוליטיקאים ודיפלומטים זרים להיפגש אותו כנציג אש"ף בירושלים{{הערה|{{מעריב||ראש סוכנות הסיוע האמריקנית נפגש בארץ עם תומכי אש"ף|1985/11/17|00706}}}}. בין השאר פגש את ראש ממשלת בריטניה [[מרגרט תאצ'ר]] בעת ביקורה בישראל במאי 1986{{הערה|{{מעריב||פלשתינים לתאצ'ר|1986/05/27|00921}}}}, שר החוץ של צרפת [[רולאן דומא]]{{הערה|{{מעריב||שר־החוץ הצרפתי הבטיח לעזור ליצוא הישראלי|1985/12/11|00208}}}} ושר החוץ של גרמניה [[הנס-דיטריך גנשר]]{{הערה|{{מעריב||הנס-דיטריך גנשר נפגש עם שמיר|1988/01/25|00607}}}}. באפריל 1986 השתתף בכנס שלום במלון "פארק" ב[[חברון]], בו השתתפו חברי הכנסת [[יוסי שריד]], [[שולמית אלוני]] ו[[אורי אבנרי]]. בדרכם לכנס הקימו מתנחלי קריית ארבע וחברון מחסמי אבנים ותקפו אותם. מפקד פיקוד מרכז, [[אהוד ברק]], הגיע למקום וחילץ אותם{{הערה|{{מעריב||ח"כים שבאו לכנס שלום|1986/04/15|00902}}}}{{הערה|{{מעריב|עדה כהן|חנא סניורה: על ירושלים להיות עיר לא מחולקת|1990/05/02|01301}}}}{{הערה|{{כותרת ראשית|תום שגב|בדרך לחברון|1986/04/16|00700}}}}.
| |||