דוד ברשי – הבדלי גרסאות

'''דוד ברשי''' ([[1877]] - 28 באפריל [[1952]]) היה [[רופא ילדים]] ו[[רופא נשים]], הקים את תחנות הטיפול הראשונות לאם ולילד ב[[הונגריה]] ואחר כך ב[[ישראל]]. היה ממנהיגי ה[[ציונות]] ב[[בודפשט|בודפסט]] וממנהיגי קהילת [[בודה (עיר)|בודה]].

דוד ברשי (לנדסמן) (בשנותיו הראשונות בארץ השם נכתב גם "ברשיא"), נולד בשנת [[1877]] בלוויצה ({{אנ|Levice|Levice}}) ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית]], אחד משמונת ילדיו של מנו (מנחם) בן אשר-אנשל לנדסמן. בשנת [[1895]] הגיע ל[[בודפשט|בודפסט]] והתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה הלאומית. הוסמך כרופא בשנת [[1900]] בתחום התמחות מחלות נשים וילדים. לצורך קבלת התואר הוא נאלץ לשנות את שמו היהודי ובחר בשם "ברשי" על שם איזור מוצאו ({{אנ|Bars County|Bars County}}).

בשנים 1900-[[1914]] התבסס ד"ר ברשי בעבודתו הרפואית וראה עצמו כפטריוט [[הונגרי]]. הוא פרסם מאמרים בכתבי עת רפואיים וייסד את תחנות הטיפול הראשונות באם ובילד בבודפסטבבודפשט ונתן להן את השם "טיפת חלב". המונח "טיפת חלב" הוא תרגום מצרפתית ({{צר|La Goutte de lait|La Goutte de lait}}, מילולית "טיפת חלב" וגם שמו העממי של פרח הגָלַנְתוּס). תחנת טיפת חלב הראשונה הוקמה בשנת [[1894]] על ידי ({{צר|(Léon-Adolphe Dufour|Léon Dufour (pédiatre}} בעיר {{אנ|Fécamp|Fécamp}} בצרפת. המונח "טפת חלב" ב[[עברית]], עבור תחנות לטיפול באם ובילד, הופיע ב[[עיתונות עברית|עתונות העברית]] כבר בשנת [[1905]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ד"ר היגער|שם=בעולם הרפואה, ההיגינא וידיעות הטבע - טפת חלב ותמותת הילדים|כתב עת=הצפירה|עמ=6|שנת הוצאה=17 בפברואר 1905|קישור=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZF%2F1905%2F02%2F17&id=Ar00603&sk=C739DE58}}</ref>.

בשנת [[1909]] הוא בא בברית הנישואין עם מינה פרוינד<ref>{{צ-מאמר|מחבר=א. שישא|שם=דרכה של מינה ברשי (במלאת לה 75 שנים)|כתב עת=דבר|שנת הוצאה=21 באוקטובר 1955|קישור=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DAV%2F1955%2F10%2F21&id=Ar00710&sk=2A8C683F}}</ref>, בת לרב מבית [[ישיבת פרשבורג|פרשבורג]], סופרת, מתרגמת ומורה ב[[וינה]] שהגיעה לבודפסטלבודפשט ולמדה הונגרית מדוד. ביתם של דוד ומינה היה לבית-ועד לסופרי-וינה המפורסמים, כגון [[ארתור שניצלר]], הרמן באהר. [[פטר אלטנברג]], האחים לותאר ואחרים<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://benyehuda.org/read/1551|הכותב=אביגדור המאירי|כותרת=בְּיַאלִיק עַל-אֲתַר|אתר=פרויקט בן יהודה|תאריך=}}</ref>.

לאחר המלחמה הוא ניהל בית חולים תחת משטרו ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] של [[בלה קון]] ואחר כך תחת שלטונו של [[מיקלוש הורטי]], אשר הקים "צבא לבן" במזרח המדינה, שהיה מכוון כנגד צבאו האדום של קון ונכנס לבודפשט בנובמבר [[1919]] בראש צבאותיו. הורטי היה שמרן ימני ו[[אנטישמיות|אנטישמי]] מובהק<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201149.pdf|הכותב=מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה|כותרת=הורטי, מיקלוש (1868-1957)|אתר=יד ושם|תאריך=}}</ref>, והחיל מדיניות אנטישמית תוקפנית הגם שהתנגד לרדיקליות של ה[[נאצים]] ו[[צלב החץ]]. בתקופת שלטונו התרחשה [[שואת יהודי הונגריה]]. בעקבות התגברות האנטישמיות, החליטה קבוצת חברים מהאנטיליגנציה היהודית בבודפשט, בינהם בעלי מקצועות חופשיים ואמנים, לעזוב את הונגריה ולעלות לישראל. לצורך ארגון העליה נעזרה הקבוצה ב[[המשרד הארצישראלי|משרד הארצישראלי]], אשר סניפו בבודפשט הוקם בידיעל ידי המהנדס ארמין ברגי ודוד ברשי<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהודה (אודי) כרמי|שם=ספורט בהגירה|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2013|עמ=53}}</ref>. ברשי היה הכוח המניע בקבוצה ועל אף שהיה ראש קהילת בודא (החלק המערבי של בודפסטבודפשט) החליט לעזוב את החיים הנוחים ומעמדו הרם ולעלות לישראל<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יהודה השוקד|שם=עוכרי ישראל בהונגריה|כתב עת=דאר היום|עמ=2|שנת הוצאה=17 באוקטובר 1923|קישור=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1923%2F10%2F17&id=Ar00201&sk=DAF4E44B}}</ref>. בחודש יוני 1920 הגיעה הקבוצה לישראל והתישבה ב[[העיר העתיקה (ירושלים)|עיר העתיקה בירושלים]] ב[[בית ויטנברג]] ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]] ב[[העיר העתיקה בירושלים|עיר העתיקה בירושלים]] (זה הבית אותו רכש [[אריאל שרון|אריק שרון]] בשנת [[1987 בישראל|1987]]). היה זה זמן קצר לאחר השריפה הגדולה שפרצה בבית ב[[מאורעות תר"פ]] והבריטים מימנו את תיקון החצר. ביחד עם ברשי היו האמן שלמה ידידיה, חותנו [[מרדכי אבי-שאול|מרדכי אבי שאול]], אחיו האופטיקאי אלכסנדר ידידיה, בנו גרשון ידידיה, הרופא ד"ר ברשי, המהנדס האמן מרדכי מושוני, חיים משה דננברג והעו"ד [[מרדכי בוקסבוים]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jerusalem-old-city.org/164218/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D|הכותב=|כותרת=חלק (קטן) מסיפורה של חצר ויטנברג|אתר=סיפורים ירושלמיים|תאריך=}}</ref>. קבוצה שניה של עולים מהונגריה הגיעה במאי 1921 ועליה נמנו גם אשתו של ברשי וארבעת ילדיהם<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=יהודה (אודי) כרמי|שם=ספורט בהגירה|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2013|עמ=54}}</ref>.