חמת גדר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 279:
{{ציטוטון|המלון עצמו היה שלם, כאילו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו, אפילו כלי האוכל עם שם המלון}}{{הערה|1=המקור: '''מנחם תלמי''', חלום יפהפה שנגנז}}.
 
כאשר נתפס המקום נמצאו בו שני אזרחים קשישים: בנו של סולימאן נדיף ביהביי, בעל הזיכיון למרחצאות מימי המנדט הבריטי ושותף בבית המלון "מרפא", ורעייתו, שהיו אזרחים [[לבנון|לבנונים]]. נדיף הבן ניהל את בית המלון. הוא סיפר כי מאז הכיבוש הסורי, בשנת 1948, היו באים למקום אזרחים מ[[מדינות ערב]] וגם מומחים צבאיים סובייטים ומזרח-גרמניים. לרשותם עמד [[מועדון לילה]] מפואר{{הערה|1= המקור: '''צבי אילן''', משוט בארץ}}. נדיף ואשתו עזבו את אל-חמה בליווי זאב ספיר שהביאם אל נקודת המעבר לסוריה ב[[קוניטרה]] שב[[רמת הגולן]].
 
ספיר ביקש רשות מ[[צה"ל]], שהחזיק במקום, לשוב לאל-חמה ולהפעיל מחדש את המלון "מרפא". נאמר לו כי "ידונו בבקשה ברוח אוהדת". בסופו של דבר, החליט [[מינהל מקרקעי ישראל]] כי לזאב ספיר אין זכויות באתר והמסמכים שבידו אינם תקפים. הזיכיון על פיתוח ותפעול האתר נמסר לקיבוצי הסביבה המפעילים את מרחצאות חמת גדר.