פרנסואה אבו סאלם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 24:
* '''"מיסטרו בופו"''' (1986) - הצגת יחיד המבוססת על מחזה של הבמאי והמחזאי האיטלקי [[דאריו פו]], בו שיתף פעולה אבו סאלם עם השחקן [[יוסף אבו ורדה]], שאת התפאורה עיצבה פראנסין גספאר{{הערה|{{כותרת ראשית|שוש אביגל|מספר הסיפורים|19860101|37}}}}.
* '''"סיפורי התפילה האחרת"''' (1987) - הצגת יחיד של סיפורים עממיים שאסף וערך ג'ורג' חליף וביים אבו סאלם שוב עם עם השחקן [[יוסף אבו ורדה]]. הוצגה גם ב[[פסטיבל עכו]]{{הערה|{{מעריב||מחוץ למסגרת התחרות|19871007|136}}}}{{הערה|[https://www.archives.gov.il/product-page/597138 תיק אישור הצנזורה למחזה סיפורי התפילה האחרת] באתר [[ארכיון המדינה]]}}.
* '''"סיפור כפר שמעא"''' (1986 - 1989) - סיפורו על כפר דמיוני שחרב ב[[נכבה]], ושל ואליד בן הכפר היוצא למסע לחיפוש חבריו בני הכפר. את המחזה כתבו במשותף אבו סאלם (שגם ביים) וג'קי לובק (שגם כיכבה בו). המחזה הוצג במשך שלוש שנים, בירושלים, בפסטיבל עכו, ובמסעי הופעות באירופה וארצות הברית{{הערה|ביקרות על המחזה - {{קישור כללי|כתובת=https://www.wrmea.org/1989-october/theater-the-story-of-kufur-shamma.html|כותרת=The Story of Kufur Shamma|הכותב=Andrew I. Killgore|אתר=Washington Report on Middle East Affairs|תאריך=October 1989|עמודים=Page 47|שפה=אנגלית}}}}{{הערה|[https://palarchive.org/item/172479/the-story-of-kufur-shamma-a-newspaper-clipping-from-the-financial-times-april-5-1988/ סריקה של כתבת ביקורת על ההופעה בלונדון], מהעיתון [[פייננשל טיימס]], 5 באפריל 1989}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/1989/07/28/theater/review-theater-an-odyssey-of-refugees-in-this-case-palestinian.html|הכותב=Wilborn Hamptonon|כותרת=Review/Theater; An Odyssey Of Refugees, In This Case Palestinian|אתר=[[ניו יורק טיימס]]|תאריך=July 28, 1989}}}}.
* "'''גילגמש 3'''" - גרסה שלישית של המחזה שכתב וביים אבו סאלם (מכאן שמה), הועלתה בשנים 2006 עד 2008 לאחר שחזר לעבוד באל-חכוואתי. ההצגה המספרת את סיפורם של שני חברים המנסים להעלות הצגה אודות [[עלילות גילגמש]]. כשהבמאי מתעקש לספר שוב, בכל מחיר, אודות הידידות המעיקה בין הגיבורים האכאדיים גילגמש ואנקידו ולהעלות שוב על הבמה את כל האפוס על כל 25 דמויותיו. הבמאי מאבד בהדרגה כל שליטה על ההפקה, והעלאת המחזה הופכת למטפורה למשמעויות של עשיית תיאטרון בפלסטין בימנו{{הערה|{{הארץ||גילגמש 3 - תיאטרון אלחכוואתי|1.3528264}}}}.