ייזהר הקונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Shmuel.A (שיחה | תרומות)
הרחבה הוספה של היבט נוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1גויס\2, \1על פי
שורה 42:
גישה שכזו ודין זה מנוגד לדיני [[אונאה]] ו[[מקח טעות]] ב[[משפט עברי|משפט העברי]], שלפיו, במקרה של פעולת קניין שבוצעה במחיר החורג בשישית מערכו של החפץ, יש להשיב את הפער, ובחריגה גדולה יותר, או במקרה שבסחורה יש פגמים שלא היו ידועים לקונה, המכר בטל.
 
שאיפת היהדות היא לייצר "עולם בטוח" בו אדם אינו צריך להיזהר מאדם אחר, אלא מתקיימים יחסי אמון הדדיים בין הבריות. כל פעולה של רמייה, אונאה, שקר, ומניפולציות כנגד הזולת נתפסות כלא רצויות. ובאופן דומה, התורה מקדמת עמדות הפוכות ותמיכה בהתנהגויות שמגבירות את יחסי האמון של האדם עם הזולת- כמו חיזוק דיבור האמת והיושרה, כמו מצוות השבת אבידה (שבה הסביבה מייצרת תחושת אמון אצל האדם שהחברה מגוייסתמגויסת עבורו ומחויבת לשמור על רכושו ולהשיב לו), או כמו שאר מצוות אחרות נוספות שמנסות לקדם מערכות יחסים חיוביות בין אדם לחבירו- כאלה שלכל הצדדים המעורבים יש תום לב בעסקאות השונות ובכלל בכל אינטראקציה אנושית.
 
גישה שבו האדם צריך להיזהר ולבדוק את המכר היא אכן נכונה עפ"יעל פי ההלכה היהדות, אך זאת מטעמי "חשד בריא" ועירנות.
 
היהדות עוסקת בהסברה על טבע האדם, ואומרת שאכן יצרו הרע של האדם עלול לנסות לפתות אותו לרמייה וחוסר תום לב, כמו למשל מה שכתוב במשנה באבות "אלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". עם זאת, עבודת הרוחניות כרוכה בתיקון יצרו הרע של האדם וזיכוך נפשו למען הגברת הנטיות האנושיות החיוביות.