מחמצת שאור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הכנת מחמצת: קישורים פנימיים |
עריכה |
||
שורה 2:
'''מַחֲמֶצֶת שְׂאוֹר''' היא [[תרבית תאים|תרבית]] [[סימביוזה|סימביוזית]] של [[שמרים|שמרי בר]] ובקטריות מסוג [[Lactobacillus acidophilus|אצידופילוס]] העשויה קמח ומשמשת בעיקר [[התפחה|להתפחת]] [[בצק]]. [[לחם|לחמים]] העשויים מחמצת שאור נקראים לחמי שאור והם מאופיינים בטעם חמצמץ או חלבי (בהתאם לתנאי ההחמצה) כתוצאה מה[[חומצה לקטית|חומצה הלקטית]] שמייצרות הבקטריות בתהליך ה[[תסיסה הומולקטית|תסיסה ההומולקטית]].
== היסטוריה ==
הראיות הראשונות לשימוש במחמצת נאספו במערב אירופה ומתוארכות לכ־3700 שנה לפני הספירה. עם זאת,
==הכנת מחמצת==
שורה 11 ⟵ 12:
לרוב, משתמשים רק בחלק מהעיסה לצורך הכנת לחם, כאשר מעט נשמר ליצירת הבצק הבא.
לשם אחסון המחמצת לתקופות זמן ארוכות (שבוע עד חודש) ניתן להכניסו לקירור, ולספק למחמצת קמח ומים נוספים מדי פעם (פעמיים בשבוע עד חודש, אם השאור נשמר בקירור ובאם הוא רטוב למדי). אם מעוניינים להשתמש בשאור לעיתים רחוקות יותר, יש להוריד את אחוז המים בשאור ובהתאם גם את תדירות האכלת השאור. ניתן אף לייבש את השאור לגמרי, כך ניתן לעצור את פעילות השמרים והבקטריות לחלוטין ולעורר אותם בזמן עתידי.
קיימות [[מאפייה|מאפיות]] המתמחות בלחמי שאור, המתגאות בשימוש במחמצת שהחלה את דרכה מאות שנים קודם. טעמה הייחודי של מחמצת שאור נקבע לפי זן השמרים וזן הבקטריות שמשגשגים באקלים המקומי, הקמח ממנו עשויה, טיב המים ואף תכיפות ההאכלה ואופן הערבוב.
| |||