שארל פורייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ש\1ים עשר
מ ←‏הגותו: הגהה
שורה 17:
פורייה האמין בפשרה שבין עקרונות הקניין הפרטי לבין הצורך בתכנון כלכלי ובשיתוף בעבודה ובצריכה. הוא האמין כי הקניין הוא יצר יסודי באדם, אחד מתוך שורה רחבה של יצרים שהציוויליזציה הקיפיטליסטית מגבילה. באמצעות שיתוף אינטרסים של עבודה והון, סבר כי ניתן לשחרר יצרים אלו מצורות החיים המלאכותיות ברוח הגדרת ההנעה הבסיסית העונג שניסח [[הלווטיוס]]. לשם כך, נדרש לשיטתו לארגן את העבודה כך שתהא הולמת את טבעו ונטיותיו האינדיוודואליות של האדם - תוך החלפת יצר המסחר ביצר לעבודה ולהתחרות. לשיטתו, על אדם לא לעבוד בעבודה אחת יותר משעתיים ברצף, ולעבור ממלאכה למלאכה לפחות ארבע פעמם ביום - אחרת הופכת העבודה מונוטונית ומשעממת.
[[קובץ:Phalanstère.jpg|ממוזער|שרטוט רעיון הפלנסטרי של פורייה]]
לשם כך סבר כי החברה צריכה להתארגן במסגרת יחידות שיתופיות אוטרקיות אותן כינה 'פאלנגות' על שם היחידות הקרביות שהנהיג פיליפ מוקדון בכיבוש יוון - ובהשאלה, ראה בפלאנגות אלו את הכוח שיפרק את המשטר הקפיטליסטי. הפלנגה, אמורה הייתה להיות מבוססת על התאגדות של כ-1,600 איש לשם שיפור תנאי חייהם ומעלה על האינטרסים שלהם, ולהיות מחולקת לקבוצות עבודה קטנות יותר שיתחרו ביניהן, ואף בין החברים בתוך עצמן. חברי הפלנגה אמורים היו להתגורר בבתי מגורים ענקיים המכונים 'פלנסטרי' (Phalanstère) - ואמורים היו להידמות בתכנונם לארמונות המלוכניים, כסמל לכיבוש החברה על ידי המעמד העובד. הפלנסטרי אמור היה לספרלספק למשפחות החברות בו את כל צורכיהם ובכללן מגורים, מזון, חינוך ותרבות, תוך חיסכון בעלויות התפעול הנובע משימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר, שלהון המשותף תהיה גישה טובה יותר אליהן מאשר להון הפרטי.
 
פוריה התנגד לשוויון מלא בין חברי הקהילות, שיתארגנו על פי חזונו כחברות מניות. לא כל חבר בקהילה יהיה חייב להיות בעל מניה, ולא כל בעל מניה יהיה בהכרח חבר בקהילה. ההכנסה השנתית תתחלק בהתאם לשיטה תריסרית - חמש יחידות רווח משתים עשרה יינתנו עבור עבודה, ארבע עבור הון למחזיקי המניות, ושלוש יחידות יינתנו בגין כישרון יוצא דופן או אחריות רבה יותר בעבודה ובהנהלה. כך - גם חברים חסרי אמצעים שיצטרפו לפאלנגה יוכלו לרכוש עם הזמן מניה בחסכונותיהם. על פי תוכניתו חברים עניים יותר אמורים היו לקבל דיווידנדים רבים יותר מאלו העשירים. שיטה זו אמורה הייתה לשמור על הטוב שבבעלות הפרטית אך לסלק את הרע שבהתחרות חופשית בלתי מרוסנת. שיטה זו אמורה הייתה לקדם גם שוויון בין גברים לנשים, שכן נשים יוכלו אף הן להיות חברות ובעלות מניה, ולבחור את עבודתן.