מועדון הכותנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
'''מועדון הכותנה''' היה [[מועדון לילה]] מפורסם ב[[הארלם]], [[ניו יורק]], אשר שימש בין השנים [[1920]]–[[1940]] מוקד בילוי בו [[מוזיקאי]] [[ג'אז]] ו[[קומיקאי]]ם [[אפרו-אמריקאים]] בפני קהל לבן. לאפרו-אמריקאים נאסרה הכניסה למועדון כ[[קהל]], במסגרת [[הפרדה גזעית|מדיניות ההפרדה הגזעית]]. למרות שהמועדון פעל במשך רוב שנותיו ב[[תקופת היובש]], הוגש בו [[משקה חריף|אלכוהול]] לקהל.
בין האמנים שהופיעו במועדון ניתן למנות את [[דיוק אלינגטון]], שתזמורתו הייתה תזמורת הבית של המועדון בין השנים [[1927 בארצות הברית|1927]]–[[1931 בארצות הברית|1931]] והנגנים [[פלטשר הנדרסון]], [[קאונט בייסי]], [[פאטס וולר]], [[קולמן הוקינס]], [[לואי ארמסטרונג]], [[דיזי גילספי]], [[קאב קאלוויי]] ואחרים, ה[[זמר|זמרות]] [[בסי סמית]], [[אלה פיצג'רלד]], [[בילי הולידיי]] ואחרות.
בלילות ימי ראשון בילו במועדון אישים מצמרת הבידור בניו יורק: [[ג'ורג' גרשווין]], [[אל ג'ולסון]], [[אירווינג ברלין]], [[אדי קנטור]] ואחרים.
==היסטוריה==
ב-[[1920 בארצות הברית|1920]] פתח ה[[מתאגרף]] ג'ק ג'ונסון מועדון בפינת [[השדרה השישית|שדרת לנוקס]] ורחוב 142 בהארלם וקרא לו "Club De Luxe".
בשנת [[1923 בארצות הברית|1923]] השתלט על המועדון ה[[גנגסטר]] אוני מאדן (Owney Madden), וזאת בשעה שהיה כלוא בכלא [[סינג סינג]], ושינה את שמו ל"מועדון הכותנה", ברמז למטעי [[דרום ארצות הברית]]. בימת המועדון אף עוצבה כ[[מרפסת]] בבית אחוזה דרומי טיפוסי. תחת ניהול חבורת הגנגסטרים של מאדן שגשג המועדון.
במועדון נערכו שתי הופעות בלילה, אחת נפתחה ב-00:30 בלילה והשנייה ב-03:00 לפנות בוקר, דבר שאיפשר לבדרנים ואנשי עסקי השעשועים עצמם להגיע למועדון לאחר שסיימו הם-עצמם להופיע{{הערה|1=לפי דברי ההסבר לשידור הרדיו הגרמני בקישורים החיצוניים}}.▼
▲[[פלטשר הנדרסון]] גויס על מנת להשמיע "מוזיקה פראית" לקהל הלבן. במועדון נערכו שתי הופעות בלילה, אחת נפתחה ב-00:30 בלילה והשנייה ב-03:00 לפנות בוקר, דבר שאיפשר לבדרנים ואנשי עסקי השעשועים עצמם להגיע למועדון לאחר שסיימו הם-עצמם להופיע{{הערה|1=לפי דברי ההסבר לשידור הרדיו הגרמני בקישורים החיצוניים}}.
ה[[משטרה]] לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון למרות [[תקופת היובש|חוקי היובש]] באותן שנים.
מופעי הבידור, מוזיקת הג'אז והאלכוהול הזמין בשילוב עם סקרנותם של בני דור "[[שנות העשרים הסוערות|שנות ה-20 הסוערות]]" לגבי אפרו-אמריקאים, הציבו את המועדון כאחד מאתרי החובה האופנתיים ב[[מנהטן]].
באמצע שנות העשרים נפתחו שני סניפים למועדון, הראשון ב[[שיקגו]], בניהולו של [[ראלף קפונה]] והשני ב[[לוס אנג'לס]]. הסניפים פעלו באופן עצמאי עם אמנים משלהם, אך אירחו סיבובי הופעות של להקות מועדון הכותנה. הסניפים נסגרו עקב המשבר הכלכלי בשנות השלושים.
לאחר [[1927 בארצות הברית|1927]] התמתנה מעט התדמית ה"פרועה" של המועדון עם שכירת התזמורת של אלינגטון, שניגנה גם יצירות ארוכות ומורכבות. מן המועדון הונהגו שידורי [[רדיו]] שהביאו את המוזיקה לאוזני קהל בכל רחבי ארצות הברית ובעקבות בקשתו המפורשת של אלינגטון הותר גם לאפרו-אמריקאים להיכנס למועדון כקהל. ב-[[1931 בארצות הברית|1931]] החליף קאב קאלוויי ומופע ה"סוכר החום" שלו את התזמורת של אלינגטון.
ב-[[1935 בארצות הברית|1935]] פרצו בהארלם מהומות על רקע גזעי. הדבר הפך את השכונה לאזור פחות מסביר פנים ללבנים והמועדון נסגר. הוא נפתח מחדש באותו שם, בפינת [[ברודוויי (רחוב)|ברודוויי]] ורחוב 48 ונסגר ב-[[1940 בארצות הברית|1940]] לצמיתות.
==בתרבות==
| |||