סטריאוסלקטיביות – הבדלי גרסאות

במקרים מסוימים קיים לכל סטריאואיזומר, הנוצר בתגובה כימית, מסלול היווצרות משלו, ולכן ייתכן שסטריאואיזומר אחד נוצר תחת שליטה קינטית ואילו חברו נוצר תחת שליטה תרמודינמית. במקרים אלו, כוונון של הפרמטרים ה[[תרמודינמיקה|תרמודינמיים]], למשל קביעת הטמפרטורה, יקבעו את סוג השליטה בתגובה, ויגרמו לתגובה להיות סטריאוסלקטיבית.

 

תגובה סטריאוסלקטיבית זו, הקרויה גם '''סינתזה אסימטרית מזורזת''', התגלתה על-ידי [[ויליאם סטאנדיש נולס]] בשנת 1968, כאשר הוא הראה שיש ביכולתם של זרזים כיראליים מסוימים להעביר את תכונת הכיראליות לתוצר. התגובה הסטריאוסלקטיבית שאותה שיפר נולס הייתה תגובת [[הידרוגנציה]]. פיתוח נוסף בתחום זה חל בשנות ה-80 של המאה ה-20, עת [[קארל בארי שארפלס]] יישם את הזירוז הכיראלי גם עבור תגובת [[אפוקסידציה]], ו[[ריוג'י נויורי]] גילה זרז כיראלי מסוים, שנמצא יעיל ושימושי עבור מגוון רחב של סינתזות אסימטריות מזורזות. שלושתם יחד זכו ב[[פרס נובל לכימיה]] בשנת 2001, על תגליות אלו בתחום הסטריאוסלקטיביות.