טענות למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל – הבדלי גרסאות

כפי שנאמר לעיל, ב-2009 בוצע מחקר בידי מועצת המחקר של המדעים ההומאנים בדרום אפריקה על המדיניות והפרקטיקה הישראלית בשטחים הפלסטינים הכבושים ביחס לחוק הבין-לאומי.{{הערה|שם=חמש}}

 

 

על-פי הדו"ח, הן המדיניות והן הפרקטיקה הישראלית בגדה המערבית מתאימות כמעט לחלוטין להגדרה של אפרטהייד, שמופיעה בסעיף 2 באמנה הבין-לאומית למניעת וענישת פשע האפרטהייד. נמצאה גם התאמה משמעותית בין המדיניות הישראלית לחוקי האפרטהייד של דרום אפריקה; התאמה זו באה לידי ביטוי בדרכים הבאות: עבירה על סטנדרטים בין-לאומיים של משפט הוגן ([[מעצר מנהלי|מעצרים מנהליים]]); פריווילגיות מפלות שמיוחסות למוצא אתני (יהודי/לא-יהודי); הפרדה אתנית דראקונית בכל חלקי החיים, שכוללת הגבלת הפלסטינים ל"שמורות ו[[גטו|גטאות]]"; הגבלות מקיפות על חירויות פרטיות, כגון [[חופש התנועה]] ו[[חופש הביטוי|הביטוי]]; מערכת חוקית כפולה שמבוססת על זהות [[אתניות|אתנו]]-לאומית (הפלסטינים כפופים ל[[משפט צבאי|משפט הצבאי]], ואילו היהודים ל[[משפט אזרחי]]); מניעה מקבלת [[אזרחות]], ומערכת חוקים ייחודית שנועדה להעניש ספציפית כל התנגדות פלסטינית למערכת.