הבדלים בין גרסאות בדף "עבודה אקדמית"

הוסרו 154 בתים ,  לפני 6 חודשים
הסרת פרסומות
מ (בוט החלפות: דוגמת)
(הסרת פרסומות)
קיימים סוגים רבים של עבודות אקדמיות. ההבחנה הבסיסית הקיימת באוניברסיטאות בעולם דובר ה[[אנגלית]] היא בין עבודות הנעשות במסגרת [[קורס]] (term paper) לעבודות [[מחקר]] (research paper) הנחשבות לעבודות מקיפות ורציניות יותר הנעשות במסגרת הלימודים ל[[תארים מתקדמים]]. ברם, ההבחנה בין שני הסוגים היא גמישה ונתונה לפרשנות, כאשר קיימות עבודות במסגרת קורס שאינן אקדמיות, ועבודות מחקר שאינן נעשות במסגרת לימודית אקדמית.
דרך נוספת לסווג את העבודות היא לפי סוג הכישורים הנדרשים (עבודה תאורטית, אמפירית או בעלת אלמנט מעשי) ולפי השלב בו נעשית העבודה. להלן סוגים עיקריים של מטלות אקדמיות הנפוצות ב[[אוניברסיטאות בישראל]].
* תרגיל כתיבה – מדובר בסוג של [[שיעורי בית]] מורחבים שמטרתם לתת ל[[סטודנט]]ים התנסות בכתיבה אקדמית או לעשות ניתוח קצר של הנושא שנלמד. מקובל לתת עבודות מסוג זה בכל שנות הלימוד, בדגש על השנים הראשונות של ה[[בוגר אוניברסיטה|תואר הראשון]]. מדובר בעבודה הבסיסית ביותר המקובלת בלימודים העיוניים.
* מטלת מעבדה – תרגיל המשלב יכולות עיוניות ואמפיריות הנפוץ ב[[מדעים מדויקים]] ו[[מדעי הטבע]]. משמש כסוג של שיעורי בית הבודק את יכולות הניסוח של החומר הנלמד על ידי תלמידים.
* סדנה – מדובר בתרגיל הגשה בעל אופי מעשי (בניגוד לתרגילי כתיבה רגילים בעלי אופי תאורטי) שמטרתו ליישם את החומר התאורטי שנלמד בקורס. לעיתים מדובר במטלות הכנה לפרויקט גמר (בעיקר בפקולטות למדעים מדויקים ול[[הנדסה]]).
הגשת עבודה שלא נכתבה על ידי המגיש אותה נחשבת לעבירה משמעתית חמורה בכל המוסדות האקדמיים, שעלולה במקרים מסוימים לגרום ל[[השעיה|השעיית]] התלמיד לשנת לימודים ואף לצמיתות. החוק הפלילי אינו מטיל [[אשמה|אחריות פלילית]] מפורשת על כותב העבודה, ואף לא על מגיש העבודה.
 
אחת הדרכים שהמאפשרות לסטודנטים לקצר את זמן כתיבת העבודות האקדמיות היא רכישת עבודה מוכנה ושימוש בה כחומר עזר תוך ציון העבודה המקורית כחומר עזר בביליוגרפיה. כיום קיימים מספר מאגרי עבודות בישראל כדוגמת [https://www.smarter.co.il סמרטר] המאפשרים רכישה של עבודות מוכנות לשימוש '''כחומר עזר בלבד'''.
 
יחד עם זאת, היו מספר מקרים ידועים של אנשים שהואשמו בקניית עבודה אקדמית. המפורסם שבהם היה המקרה של ח"כ [[יאיר פרץ]] ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]]). ב-[[23 במרץ]] [[2006]] הודה פרץ ב[[קבלת דבר במרמה]], במסגרת [[עסקת טיעון]], עקב קבלת [[תואר אקדמי]] במרמה מטעם שלוחת אוניברסיטת ברלינגטון בישראל. הוא נידון ל-12 חודשי [[מאסר על תנאי]] ו[[קנס]] של 6,000 ש"ח. כדי להרשיע את כותב העבודה ב[[הונאה|זיוף]], יש צורך להוכיח כוונה מפורשת (בכתב או בעל פה) לסייע לתלמיד להגיש את העבודה, דבר שהוא קשה עד בלתי אפשרי ברוב המקרים. ואמנם, נכון ל-[[2011]] כל המורשעים, למעט אחד, היו מגישי העבודות, ולא כותבי העבודות.
 
מקרה ידוע נוסף של קניית עבודות כשיטה הוא של שלוחת [[אוניברסיטת לטביה]] בישראל. בשנת [[2001]] נפתחה נגד האוניברסיטה [[חקירה משטרתית]], שהעלתה בין היתר כי מקצת מן התארים הושגו בתרמית או נקנו ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]]. נוכח הממצאים, החליטה המדינה לשלול את אישור השקילות מכל מי שקיבל תואר בשלוחה זו, החלטה שמשמעותה שלילת הטבות השכר. מקרה זה הוא היחיד בו הורשע כותב העבודה בסיוע ל[[קבלת דבר במרמה]] עקב העובדה ששידל באופן פעיל תלמידים לקנות עבודות אקדמיות במסגרת תפקידו באוניברסיטה.
בשנים האחרונות, הולכת וגוברת התופעה בה מרצים ומנהלים מאוניברסיטאות ומכללות, מפנים סטודנטים בעיקר בהגשת עבודות דוקטורטים תודו לסיוע חיצוני - לפי הקוד האתי והמחקר (לדוגמה, חברת המושיע האקדמי: פסגת האקדמיה).'הפרטה' זו נובעת מעומס על אנשי הסגל באוניברסיטאות. כמו גם שכר נמוך לאנשי הסגל הזוטר ואי פניות של פרופסורים המשתתפים תדיר בכנסים בחו"ל.
 
 
משתמש אלמוני