משתמש:Yosyosyos/טיוטה – הבדלי גרסאות

היה מתלמידי ונאמני [[זאב ז'בוטינסקי]], ומקורב לו אישית. משנת 1933 ניהל בפועל את מדיניות הבריתות של [[התנועה הרוויזיוניסטית]], במסגרתה נרקמו קשרים עם ממשלות שונות ובמיוחד ממשלת פולין, במטרה לאפשר עליה יהודית המונית ארצה חרף מגבלות הספר הלבן.{{הערה|גנזך המדינה, '''פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל''', מרואיין: מארק קהאן, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 5.}} משנת 1934 השתתף ככותב בעיתון [[טריבונה נארודובה]] שיצא בקראקוב, ופעל לקירוב דעת ההשכלה היהודית־פולנית לבעיות השעה בישראל. בשנת 1938 היה ראש הוועדה הפוליטית בוועידת פראג של [[הצ"ח]] ו[[הצה"ר]], במהלכה היה בין המתנגדים להצעתו של פרופ' [[בנימין אקצין]] לחזור להסתדרות הציונית, הצעה שנדחתה.{{הערה|גנזך המדינה, '''פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל''', מרואיין: מארק קהאן, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 4.}} בסוף שנה זו נתמנה יחד עם [[הנריק שטראסמן]] ליועץ פוליטי של המפקדה העליונה לעלייה של התנועה הרוויזיוניסטית, גוף שהוקם לשם תאום בין בית"ר והאצ"ל בכל נושאי העליה היהודית ארצה. בראש מפקדה זו עמד [[מנחם בגין]]. קהאן היה מקורב לצמרת השלטון הפולנית ופעל מולם לשם השגת נשק למאבק הציוני בארץ ואימון צבאי של חברי בית"ר. מתוך נאמנותו לתנועה ולמנהיגה, התנגד לדרכו של [[אברהם שטרן (יאיר)]], שהיה באותה עת חבר מפקדת האצ"ל אך לא חבר בית"ר, ופעל ללא תאום עם תנועת בית"ר לגיוס חניכי בית"ר לאצ"ל עוד בהיותם בפולין, ולהקמת תאים חשאיים של האצ"ל על אדמת פולין.{{הערה|גנזך המדינה, פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל, מרואיין: מארק קהאן, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 5.}} בסוף שנת 1938 נתמנה קהאן ככונס נכסים ומנהל הוצאת [[אונזער פרעסע]] במסגרתה יצא עיתון [[דער מאמענט]] ויומן [[וורשאווער רדיו]]. אז החל באופן בלתי רשמי העידן הרוויזיוניסטי של העיתון, כאשר קהאן קיבל לשורות המערכת את [[וולפגנג פון וייזל]], [[אורי צבי גרינברג]] ו[[אייזיק רמבה]]. במסגרת השינויים קיבל ז'בוטינסקי טור קבוע בימי שישי וגרינברג החל לפרסם מאמרים תקיפים בגנות השלטון הבריטי בישראל.{{הערה|[[חני ברקת־גלנצר]], '''היומון ביידיש [[דער מאמענט]] (1910-1939)''', הוצאת מפעל דב סדן ליד הקתדרה ליידיש - האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה'תשע"ט, 2018, עמ' 62}} לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-6 בספטמבר 1939 נמלט קהאן, כרבים אחרים, מוורשה מזרחה, לא לפני שהשאיר הוראות בכתב להפסיק את הוצאת העיתון.{{הערה|[[חני ברקת־גלנצר]], '''היומון ביידיש [[דער מאמענט]] (1910-1939)''', הוצאת מפעל דב סדן ליד הקתדרה ליידיש - האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה'תשע"ט, 2018, עמ' 46}} הוא נתפס ע"י הסובייטים בגבול ליטא ונשלח למחנה עבודה.