הבדלים בין גרסאות בדף "מארק קהאן"

הוסר בית אחד ,  לפני חודש
מ
מ (שאיבה מויקינתונים)
"מרק-אלכס סיכן את עצמו ואת חרותו יומם ולילה. ביתו – בית סעד ללוחמים. בביתו קיימתי במחתרת את הפגישות החשובות ביותר. בביתו הסתיר גם את גידי ([[עמיחי פאגלין]]) ז"ל, כאשר חיפשו אותו ואת כולנו בעזרת דיוויזיות שלמות. [...] מאיר קהאן יחד עם [[אריה בן אליעזר]] ז"ל, [...] שחררו אותי מהשרות בצבא וכך אפשרו לי לעשות את המלאכה במחתרת."{{הערה|ד"ר מאיר (אלכס) קהאן, עורך: ד"ר יצחק אלפסי, '''שא אש להצית''', הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית בבית ז'בוטינסקי, תל־אביב, התשמ"ט 1998, עמ' 13}}
 
כמו כן שימש קהאן כאיש כיסוי המבצע פעולות חוץ עבור מפקדת הארגון: "כאשר היה צריך בן אדם מכובד, מהוגן, שיופיע כלפי חוץ, ולא פרחח – הופעתי אני."{{הערה|גנזך המדינה, '''פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל''', מרואיין: מארק קהאן, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 14.}}
 
"כאשר היה צריך בן אדם מכובד, מהוגן, שיופיע כלפי חוץ, ולא פרחח – הופעתי אני."{{הערה|גנזך המדינה, '''פרויקט הנצחה למר מנחם בגין ז"ל''', מרואיין: מארק קהאן, מראיינת: ד"ר ננה שגיא, 6.9.93, קלטת מס' 35, שיחה 1, עמ' 14.}}
 
בשנת 1947 נשלח למטה האצ"ל באירופה כאחראי כספים. במסגרת תפקידו סייע בין השאר בהשגת הכספים לרכישת הנשק והציוד לאניית העולים והנשק ה[[אלטלנה]]. לאחר קום המדינה חזר ארצה והשתקע בתל אביב והמשיך בפעילותו הציבורית במסגרת תנועת החרות.