מבצע דוגו – הבדלי גרסאות

דוגו נותק ממשפחתו, אך הצליח לשרוד את תלאות המחנה.

 

 

במהלך ההליכה כמעט והתייאש. בדמדומי עייפות, בין ערות לשינה הוא נזכר באמו, גולדה, שספרה לו בילדותו שב[[ארץ ישראל]] יש לחמניות עגולות ("בילקלך") הצומחות על העצים. המחשבה על הבילקלך בארץ ישראל נתנה לו תקווה וכוח, ודוגו המשיך לצעוד.

הצעדה שלו הסתיימה במחנה [[מאוטהאוזן]], לאחר מכן הועבר למחנה [[גונצקירכן]] משם השתחרר.

 

 

באותו רגע נזכר בבילקלך שנתנו לו תקווה וכוח ברגעים הקשים, בעיני רוחו היו כדורי הפלאפל אותם בילקלך.