קרלו אלברטו ויטרבו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Gveret Tered (שיחה | תרומות) הגהה, תבנית בקרת זהויות ומידע ממקורות אלו |
Gveret Tered (שיחה | תרומות) המשך עריכה |
||
שורה 5:
ויטרבו יליד [[פירנצה]], למד ב[[אוניברסיטת פירנצה]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] היה קצין ביחידת פרשים, שירת ב-[[1917]] ב[[המערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה|חזית האלבנית]].
את פעילותו הציונית החל בהשפעת הרב [[שמואל צבי מרגליות]] ו- Alfonso Pacifici (שייסד יחד עם [[דנטה לאטס]] את השבועון "Israel"), השתתף במספר [[הקונגרס הציוני|קונגרסים ציוניים]],
באתר [[עיתונות יהודית היסטורית]], 22 ביוני 1927}}{{הערה|{{דואר היום||כנסיית מתלמדים יהודים|19250503|15}}}}{{הערה|{{דואר היום|ע. בלומנטל|המתלמדים היהודים באיטליה|19260504|10}}}}, נבחר לתפקיד נשיא הפדרציה הציונית האיטלקית ב-[[1921]] וכיהן בתפקיד זה גם ב-[[1931]]{{הערה|{{דואר היום||צירי איטליה בכנסיה הציונית|19310605|12}}}}, [[1933]], [[1935]].
נישא לנלה עוזיאלי. בנם ג'וזפה נולד ב-[[1927]].
לאחר [[כיבוש אתיופיה]] ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|מלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]] נשלח ב-[[1936]] לאתיופיה למסע מטעם [[איגוד הקהילות היהודיות של איטליה]] ובהסכמת הממשלה האיטלקית, ליצירת קשר עם הקהילות היהודיות במדינה{{הערה|{{דבר||תזכיר על מצב הפלשים|19371021|38}}}}. הוא סייר במדינה מלווה ב[[תאמרת עמנואל]], משכיל יהודי אתיופי, ותיעד בדוחות {{הערה|Annuario di Studi Ebraici, 2 (1937), 125ff}} ובאלפי צילומים את אורח החיים המסורתי של בני ה[[פלאשמורה]] בפרט, ואת אתיופיה תחת הכיבוש האיטלקי בכלל. ויטרבו המשיך במשך שנים רבות לפרסם מחקרים אודות קהילת יהודי אתיופיה, ושמר על קשרים עם חבריה. בזכות הקשר הממושך פנה ב-[[1967]] [[יונה בוגלה]], מחנך ואיש ציבור מיהודי אתיופיה, לבקש את עזרתו של ויטרבו בתמיכה בחינוך היהודי באתיופיה{{הערה|{{מעריב||הפלשים קוראים לעזרה, חוששים מהשפעה מסיונרית|19670226|24}}}}. באותה שנה תקבלו בעזרת ויטרבו שנים מבני הקהילה לישיבה הרבנית ב[[טורינו]]{{הערה|{{מעריב|אליהו ארביב|חובה עלינו להציל את הפלשים|19740825|146}}}}.▼
▲לאחר [[כיבוש אתיופיה]] ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|מלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]] נשלח ב-[[1936]] לאתיופיה למסע מטעם [[איגוד הקהילות היהודיות של איטליה]] ובהסכמת הממשלה האיטלקית, ליצירת קשר עם הקהילות היהודיות במדינה{{הערה|{{דבר||תזכיר על מצב הפלשים|19371021|38}}}}{{הערה|{{העולם||בתפוצות/הקהילות בחבש|19360916|11}}}}. הוא סייר במדינה מלווה ב[[תאמרת עמנואל]], משכיל יהודי אתיופי, ותיעד בדוחות {{הערה|Annuario di Studi Ebraici, 2 (1937), 125ff}} ובאלפי צילומים את אורח החיים המסורתי של בני ה[[פלאשמורה]] בפרט, ואת אתיופיה תחת הכיבוש האיטלקי בכלל. ויטרבו המשיך במשך שנים רבות לפרסם מחקרים אודות קהילת יהודי אתיופיה, ושמר על קשרים עם חבריה. בזכות הקשר הממושך פנה ב-[[1967]] [[יונה בוגלה]], מחנך ואיש ציבור מיהודי אתיופיה, לבקש את עזרתו של ויטרבו בתמיכה בחינוך היהודי באתיופיה{{הערה|{{מעריב||הפלשים קוראים לעזרה, חוששים מהשפעה מסיונרית|19670226|24}}}}. באותה שנה תקבלו בעזרת ויטרבו שנים מבני הקהילה לישיבה הרבנית ב[[טורינו]]{{הערה|{{מעריב|אליהו ארביב|חובה עלינו להציל את הפלשים|19740825|146}}}}.
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נאסר ב-[[1940]] למשך כשנה במחנה המאסר ב-Sforzacosta בעיירה [[מצ'רטה]]. ב-[[1943]] לאחר [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה]], בתקופה של שנה וחצי בה הייתה איטליה לשדה קרב בין הגרמנים ובין בעלות הברית, ולשדה קרב במלחמת אזרחים בין איטלקים משתפי פעולה עם הגרמנים ובין תנועה פרטיזנית עממית, חי ב[[רומא]] בשם בדוי. עם שחרורה של רומא בדצמבר [[1944]] חזר לפרסם את השבועון "Israel" בעריכתו, וערך אותו עשרות שנים. המשיך בפעילות ציונית מקומית וארצית{{הערה|{{חרות||לא למדו מאומה...|19520528|50}}}}{{הערה|{{לחייל||חגיגת ב' בנובמבר ברומא|19441103|12}}}}{{הערה|{{על המשמר||קיבוצי הכשרה וסניפים ציוניים באיטליה|19450110|24}}}}{{הערה|{{מעריב||12 חלוצים יבואו מאיטליה|19530719|23}}}}{{הערה|{{חרות||בועידת החינוך היהודי בפאריס|19501126|45}}}}, נבחר לחבר מועצת איגוד הקהילות היהודיות{{הערה|{{דבר||יהדות איטליה - למדינה יהודית|19460331|10}}}}{{הערה|{{על המשמר||ועידת יהודי איטליה|19541229|81}}}} ולנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה{{הערה|{{לחייל||לנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה|19450119|21}}}}{{הערה|{{חרות||נציגי היהדות מ12- ארצות ישתתפו בעצרת הרצל בבאזל|19600513|33}}}}. פרסם מספר ספרי [[בלשנות]] [[עברית]] ולימד עברית באוניברסיטה ברומא{{הערה|{{דבר||קורס לעברית נפתח השבוע|19510214|54}}}}.▼
▲במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נאסר ב-[[1940]] למשך כשנה במחנה המאסר ב-Sforzacosta בעיירה [[מצ'רטה]]. ב-[[1943]] לאחר [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה]], בתקופה של שנה וחצי בה הייתה איטליה לשדה קרב בין הגרמנים ובין בעלות הברית, ולשדה קרב במלחמת אזרחים בין איטלקים משתפי פעולה עם הגרמנים ובין תנועה פרטיזנית עממית, חי ב[[רומא]] בשם בדוי. עם שחרורה של רומא בדצמבר [[1944]] חזר לפרסם את השבועון "Israel" בעריכתו, וערך אותו עשרות שנים{{הערה|{{הצופה|יהודה דומיניץ|יהודים ויהדות באיטליה|19490211|24}}}}. המשיך בפעילות ציונית מקומית
נפטר בגיל 85 ברומא, הובא לקבורה בעיר הולדתו בפירנצה. בצוואתו תרם את ספריית ה[[יודאיקה]] העשירה שלו למרכז הקהילה היהודית ברומא{{הערה|{{מעריב||ברומא נפטר אחד מראשי הקהילה היהודית|19740813|24}}}}.
| |||